ת"פ 1867/08

תקציר

הנאשם הואשם במספר סעיפים של ייצור דבש שלא כדין והקמה בלתי מורשית של מכוורת. עניינה של התביעה הסתמך על עדויותיהם של מספר עדים, בהם מר שמשון הרלינגר, סמנכ"ל פיקוח במועצת הדבש, ומר חיים אפרת, מומחה לדבוראות מטעם משרד החקלאות, שטענו כי הכוורות שנמצאו במקומות המוזכרים בכתב האישום שייכות לנאשם. עם זאת, השופט מצא את עדותו של הנאשם אמינה, בעוד שחקירתו הנגדית של הנאשם הייתה קצרה ולא התייחסה לרוב הנושאים שבמחלוקת. באשר לאישום הראשון, השופט לא השתכנע מעבר לספק סביר כי הכוורות המדוברות שייכות לנאשם, שכן ראיות התביעה אינן חד משמעיות. יתר על כן, התביעה לא ניהלה חקירה יסודית, שהיוותה מחדל במילוי תפקידה. השופט זיכה את הנאשם מאשמה זו, למעט הכוורות הנזכרות בסעיף 2ג, שהיו שייכות לנאשם אך הונחו שם על ידי מועצת הדבש עצמה במסגרת הסכם להחזרת הכוורות לנאשם. באשר לאישום השני טען הנאשם כי הכוורות נועדו להאבקה ולכן אינן דורשות רישיון. התביעה לא חלקה על כך שכוורות האבקה פטורות מדרישות רישוי, אך טענה כי צילומי הכוורות צולמו בינואר, תקופה שבה לא היה צורך בהאבקה. השופט מצא כי התביעה לא סיפקה די ראיות כדי להפריך את טענת הנאשם וזיכה אותו גם מאשמה זו. ככלל, השופט קבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר והורה על זיכויו מכל סעיפי כתב האישום.