דב"ע מג/3 - 2

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש קצין משטרה נגד מדינת ישראל בנוגע לשינויים שנעשו בשכרו רטרואקטיבית לאפריל 1978, שהביאו לכך ששכרו בחודשים אפריל-דצמבר 1978 נמוך יותר בהשוואה לשכרו הקודם. בית המשפט פסק לטובת המדינה. בפסק הדין מוסבר כי יש לראות את השינוי בשיטת השכר לשוטרים, שנכנס לתוקף באפריל 1979, כמכלול – מערכת שמיטיבה בסופו של דבר עם השוטרים. מאחר שהשינוי היה כרוך בהעברת רכיבי שכר מסוימים, כגון תשלומים נוספים עבור משמרות עבודה ובשבתות, לשכר היסוד או המשולב, לא ניתן לראות בו הפחתה בשכר, מה גם שהקצין קיבל שכר כולל גבוה יותר. בפסק הדין מודגש כי השינוי לא הוחל רטרואקטיבית, אלא כיחידה אחת מאפריל 1978 ואילך, ולכן לא הייתה פגיעה בזכויותיו המוקנות של הקצין או אפליה בהשוואה לקצינים אחרים שעבדו במשמרות ובשבתות. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי המערכת החדשה כללה הוראה המבטיחה כי נושאי משרה לא יקבלו שכר נמוך מבעבר, ולתובע ניתנה האפשרות לצאת מהשיטה החדשה ולחזור לקודמתה אם ירצה בכך. פסק הדין דן גם בטענות הספציפיות בדבר "ניכוי" ו"קיזוז" שכר, ומגיע למסקנה כי יש לבחון את שיטת השכר החדשה, לרבות שיטת החשבונאות, בכללותה לתקופה שבין אפריל 1978 למאי 1979, ולפיכך כל דיבור על ניכויים אינו תקף. בנוסף, פסק הדין דוחה את טענת הקיפוח וקובע כי התובעת לא זכתה ליחס שונה מנושאי משרה אחרים במצבים דומים, והשינוי במבנה השכר לא פגע בזכויות כלשהן שכן בסופו של דבר הוא היטיב עם כלל נושאי המשרה. לסיכום, פסק בית המשפט לטובת המדינה, בקובעו כי דין הערעור חל, והורה למשיב לשלם למערער 2,000 ₪ בגין הוצאות הערעור.