בש"פ 8667/13

תקציר

המערער נעצר בגין עבירות תקיפה וסמים, וביקש מעצר בית או השתתפות בקהילה טיפולית כחלופות למעצרו. בית המשפט דחה את הערעור והסכים עם התביעה כי קיימת עילה למעצרו של המערער וכי עניינו אינו עומד בדרישות לצו מעצר חלופי כמפורט בסעיף 21 לחוק המעצרים. בית המשפט הבהיר כי השלב המתאים לבחינת חלופות שיקום הוא לאחר גזר הדין, אך הכיר בכך שבמקרים חריגים ניתן לבחון זאת בשלב המעצר. המערער לא הוכיח כי פתח בהליכי גמילה טרם מעצרו, שכן פנייתו לקהילה טיפולית הייתה בדיקה מקדמית שנדחתה בשל בעיות כשירות, והוא לא נקט פעולות נוספות כדי להצטרף לתוכנית אחרת. יתר על כן, בית המשפט מצא כי סיכוייו של המערער להשתקם בהצלחה אינם גבוהים דיים, תוך שהוא מצטט תסקיר שירות מבחן המפרט את קשייו בנושאי סמכות ואמון. לבסוף, בית המשפט ראה במערער סכנה משמעותית לציבור, בהתחשב בחומרת התקיפה הנטענת ובעבירות האלימות שביצע בעבר, וקבע כי מוסד שיקומי אינו יכול למתן סיכון זה במידה מספקת. בהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות מעצר חלופי, נדחתה בקשת השחרור.