דנג"צ 4500/23

תקציר

פסק הדין הנדון הוא בעתירה לחייב הגשת כתב אישום נגד שוטר, המכונה המשיב 3, שהיה מעורב באירוע משנת 2014 שהביא למותו של בנו של העותר. באירוע המדובר עצרה המשטרה אדם בכפר כנא כאשר בנו של החשוד שנעצר התקרב לניידת שבה הורחק העצור, כשהוא חמוש בסכין. הניידת הותקפה, והמשיב מס' 3, בניסיון להגנה עצמית, ירה לעבר התוקף כדור שהביא למותו. בעקבות חקירת המחלקה לחקירות שוטרים הוחלט שלא להעמיד לדין את המשיב 3, בעילה של הגנה עצמית. העותר ערער על החלטה זו אך לא הצליח ולכן עתר לבית המשפט. בית המשפט, בפסק דין חצוי משנת 2019, הורה על העמדה לדין פלילי של הקצין. עם זאת, החלטה זו בוטלה מאוחר יותר בדיון נפרד, שהורה על חקירה משלימה והחלטה מאוחרת יותר על העמדה לדין, בהתחשב בממצאי פסק הדין הקודם. חקירה משלימה זו הביאה להחלטה שלא להעמיד לדין את המשיב מס' 3, בנימוק שמעשיו נופלים תחת סעיף ההגנה העצמית. לאחר מכן הגיש העותר עתירה נוספת, בה ערער על החלטה אחרונה זו, שנדחתה פה אחד על ידי בית המשפט. העותר ביקש לקיים דיון נוסף, בטענה כי פסקי הדין הקודמים של בית המשפט דיברו בשני קולות וכי פסק הדין האחרון סותר את הקודם. השופט קבע כי התנאים לדיון נוסף לא התקיימו, שכן הפסיקה הקודמת לא יצרה תקדים, והחלטות בית המשפט היו עקביות. השופטת הדגישה כי החקירה וההחלטה המשלימות לקחו בחשבון את החששות שהועלו בפסק הדין הקודם וכי טענת ההגנה העצמית הייתה סבירה בנסיבות העניין. משכך, נדחתה הבקשה לדיון נוסף.