עע"מ 4251/08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עתירה שהגישה המשיבה מס' 1 לפסול את המשיבה מס' 2 מזכייה במכרז שפרסמה המערערת, עיריית בת ים, למתן שירותי ניקיון. בעתירה נטען לליקויים באומדן העלויות של העירייה עבור עבודות הניקיון. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבה מס' 1, והביא לביטול המכרז ולהזמנתו של מכרז חדש. המערער ערער על פסק דין זה וביקש עיכוב ביצוע, אשר נדחה. בעקבות זאת ביקשה המערערת לדחות את הערעור, אך לכך התנגדו המשיבים 1, 3 ו-4, שדרשו הוצאות. לאחר ששקל את עמדות כל הצדדים, החליט בית המשפט לדחות את הערעור ולהורות למערערת לשלם את הוצאותיה של המשיבה מס' 1, שנגרמו לה הוצאות בגין הערעור. בית המשפט סבר כי על בעל דין לצפות לכיסוי הוצאותיו המשפטיות של יריבו בעת פתיחת הליך, ובמקרה זה ערעורו של המערער גרם למשיב מס' 1 לשאת בהוצאות אלה. בית המשפט לא פסק הוצאות למשיבים 3 ו-4, שהצטרפו להליך כ"ידידי בית המשפט", שכן הם לא נשאו בהוצאות המיוחסות במישרין למעשיו של המערער, ובקשתם להוצאות הייתה יותר אמצעי ענישתי. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב מס' 1 הוצאות בסך 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. החלטה זו התקבלה מבלי לדון לגופו של הערעור, בעיקר בשל החלטת המערער לדחותו, מה שהוביל למצב בו הערעור הפך תיאורטי.