עש"א 55134-10-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים אפשריים: **ניתוח משפטי: עש"א 55134-10-25 קורצבנד נ' הסיוע המשפטי - מחוז ת"א** **מבוא:** פסק הדין הנדון עוסק בערעור על החלטת הלשכה לסיוע משפטי לדחות בקשה לסיוע משפטי לצורך הגשת ערעור על פסק דין של בית משפט השלום. ערעור זה נדחה על הסף, תוך התייחסות מעמיקה להליכים קודמים ולמדיניות השיפוטית בנוגע להגשת ערעורים מרובים. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **היקף השיפוט בערעור על החלטת הסיוע המשפטי:** * החוק מעניק לבית המשפט בערעור על החלטת ראש הרשות (במקרה זה, הלשכה לסיוע משפטי) סמכות רחבה לבחון מחדש את העניין, ואף לסטות מהחלטת הרשות (de novo). כפי שמצוין בפסקה 22, "במסגרת הערעור על החלטת הסיוע המשפטי ניתן לבחון את ההחלטה מחדש (de novo)". זוהי הסמכה מיוחדת המדגישה את חשיבות ההליך וזכות הגישה לערכאות, גם כאשר מדובר בהחלטה מנהלית. 2. **בחינת סיכויי ההליך כבסיס לדחיית בקשה לסיוע משפטי:** * חוק הסיוע המשפטי (סעיף 4) והפסיקה (בג"ץ 3071/24) מאפשרים לראש לשכת הסיוע המשפטי לדחות בקשה לסיוע משפטי אם "אין להליך המשפטי ... בסיס סביר מבחינת הדין, העובדות או הראיות". עיקרון זה נועד למנוע בזבוז משאבים מוגבלים על הליכים שאינם בעלי סיכוי סביר להתקבל. * במקרה זה, בית המשפט המחוזי אימץ קביעה זו וקבע כי בקשת הסיוע נדחתה כדין בשל העדר סיכוי משפטי סביר (פסקה 24). 3. **התמודדות עם הגשת ערעורים מרובים וחריגה ממועדים:** * פסק הדין מדגיש את הריבוי הקיצוני של הליכים שהמערערת נקטה בהם בניסיון לערער על פסק דין סופי. בית המשפט סקר באריכות את שורה ארוכה של ערעורים, בקשות רשות ערעור, ובקשות להארכת מועד, אשר רובם נדחו או נמחקו (פסקאות 6-12). * החלטות שיפוטיות חלוטות (לרבות של בית המשפט העליון) קבעו כי המערערת אינה זכאית לפטור מאגרה או ערבון, וכי אין מקום להארכת מועד להגשת ערעור, בפרט כאשר חלף זמן רב ממתן פסק הדין המקורי (פסקה 25). * בית המשפט הדגיש כי גם אם היו טענות לשינוי מצב כלכלי, אין בהן כדי להצדיק הארכת מועד במקרים בהם הערעור נמחק בשל אי-תשלום אגרה וערבון, ובפרט כאשר המערערת לא הייתה זכאית לפטור מלכתחילה (פסקה 10). * ההתמודדות עם ריבוי הליכים, מעבר למה שהחוק והתקנות מאפשרים, משקפת חידוש בתחום "ההתנהלות הדיונית" ומצביעה על מגמה של צמצום שימוש לרעה בהליכים משפטיים. 4. **חובת הגילוי והצגת מלוא התמונה לבית המשפט:** * בית המשפט מצביע במפורש על כשל של המערערת בחובת הגילוי. המערערת לא פירטה בערעורה את ההליכים הרבים הרלוונטיים, ובפרט לא ציינה הליך ערעור קודם על החלטת הסיוע המשפטי (פסקה 18). * בית המשפט קבע כי "טעם זה כשלעצמו מצדיק את דחיית הערעור שלפניי על הסף". זוהי קביעה חשובה המדגישה את עקרון תום הלב ואת החובה המוטלת על בעלי דין להציג את מלוא התמונה השיפוטית בפני בית המשפט. 5. **היעדר סיכוי משפטי כעילה לדחיית בקשה לסיוע:** * מעבר לסוגיית הארכת המועד, בית המשפט בחן גם את סיכויי הערעור עצמו על פסק הדין המקורי. הוא קבע כי סיכויי הערעור אינם טובים, בין היתר משום שבתי משפט של ערעור אינם נוטים להתערב בהחלטות בנוגע להוצאות או בקביעות עובדתיות (פסקה 25). * הפנייה להחלטת בית המשפט העליון (ע"א 6965/23) שקבעה כי "לא ראה כי מתן רשות לערער דרושה כדי למנוע עיוות דין" מחזקת את המסקנה כי אין סיכוי משפטי סביר לערעור. 6. **התייחסות למצב הכלכלי של המערערת ונימוקי "השופר":** * בית המשפט מציין כי בחן גם את מצבה הכלכלי של המערערת (כפי שעולה גם מההחלטות בהליך החדל"ת), אך קבע כי גם אילו היה מצבה מצדיק שיקול מיוחד, הרי שהעדר סיכוי משפטי להליך, והעדר הצדקה להארכת מועד, גוברים. * נטען כי נימוקים כמו תאונת דרכים, מצב חירום במלחמה, או היות המבקשת אישה נכה וקשת יום, אינם מהווים, כשלעצמם, "טעם מיוחד" להארכת מועד, בפרט כאשר ההליך נמחק בשל אי-תשלום אגרה וערבון (פסקה 25). 7. **השלכות על ניהול הליכים עתידיים והחלטה בדבר הוצאות:** * בית המשפט מזהיר את המערערת מפני המשך הגשת הליכים חסרי סיכוי. הוא מבהיר כי במקרה של "מחזור ההליך" או הגשת תיק ערעור נוסף, יישקל פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה (פסקה 26). * החלטה זו, הכוללת אזהרה מפורשת, נועדה להגביר את המשמעת הדיונית ולמנוע המשך שימוש לרעה בהליכי משפט. * למרות הדחייה, בית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות לטובת המשיבה, מתוך התחשבות בנסיבותיה של המערערת, אך מדגיש כי זו הפעם האחרונה שיהיה שיקול כזה. **סיכום:** פסק הדין מדגים הלכה חשובה בנוגע לסמכות בית המשפט בערעור על החלטת הסיוע המשפטי, את הדרך בה יש לבחון סיכויי הליך משפטי כבסיס למתן סיוע, ואת התמודדות המערכת המשפטית עם ריבוי הליכים ובקשות חוזרות. העיקרון המרכזי שעולה מפסק הדין הוא כי הזכות לסיוע משפטי אינה בלתי מוגבלת, והיא כפופה, בין היתר, לקיום סיכוי משפטי סביר להליך, וכן לחובת תום הלב והצגת מלוא העובדות בפני בית המשפט.