ת"א 4779-12-15

תקציר

התובע לא התייצב בבית המשפט למתן פסק דין שניתן ביום 5.11.2017, וכעת, שלוש שנים לאחר מכן, הם מבקשים לבטל את פסק הדין. על פי החוק, התובע היה צריך להגיש בקשה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ולכן בית המשפט צריך להחליט אם לקבל את הבקשה להארכת מועד. לבית המשפט שיקול דעת להאריך את המועד מטעמים מיוחדים. במקרה זה, התובעים טענו כי הם חשבו שפסק הדין הוא חד משמעי ולמדו אחרת רק לאחר התייעצות עם בא כוח חדש. עם זאת, בית המשפט לא מצא טענה זו משכנעת, מה גם שהתובע היה מיוצג על ידי עורך דין בעת מתן פסק הדין, ובא כוחו הנוכחי נכנס לתמונה הרבה יותר מוקדם מאשר כאשר הוגשה הבקשה בסופו של דבר. השיהוי המשמעותי, יחד עם אי התייצבותו של התובע בבית המשפט בשל נימוקים לא משכנעים, אינם מצדיקים את הארכת המועד. התנהלותו הכללית של התובע לאורך כל ההליך הייתה בעייתית, לרבות אי ציות להחלטות בית המשפט. זאת ועוד, לנתבעים אינטרס הסתמכות במצב הקיים, ועקרון סופיות הדיון נוטה לטובת דחיית הבקשה, מה גם שסיכויי תביעת התובע אינם גבוהים. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה, הורה לתובע לשלם את הוצאות הנתבעים, ואישר את פסק הדין המקורי.