ע"מ 1277/04

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש בן (המערער) נגד אביו ואחיו (המשיבים) בדבר בעלות בדירה. הבן טען כי האב הבטיח לו את הדירה וכי עליו להירשם כבעליה, או לחילופין שהוא ומשפחתו יהיו זכאים לגור בה לכל ימי חייו. המשיבים עתרו לדחיית התביעה, אשר נענתה בחלקה על ידי בית משפט קמא. בית המשפט פסק כי אין לבן זכות לערער על כשירותו של האב לתת את הדירה למשיב 1, שכן כך כבר הוכרע ב"משפט מתנה" קודם. בית המשפט אף הורה לדחות את תביעתו של הבן להירשם כבעל הדירה בשל היעדר ראיות בכתב, כנדרש בחוק. עם זאת, בית המשפט נעתר לבקשת הבן לזכות המגורים בדירה. שני הצדדים ערערו. ערכאת הערעור מצאה כי החלטתו של בית משפט קמא בדבר כשירותו של האב הייתה נכונה, שכן הבן לא השתתף במשפט המתנה ולא יכול היה לערער על ממצאיו. עוד הוסכם כי טענת הבעלות של הבן נעדרת ראיות בכתב, וזו דרישה מהותית. עם זאת, נקבע כי היה על בית משפט קמא לבחון את האפשרות לתקן את כתבי הטענות ולא לדחות את התביעה על הסף. בית המשפט ציין כי ניתן לוותר על דרישת הכתב בנסיבות מיוחדות, ואם ניתן להוכיח את השתתפותו של הבן בבניית הבניין ואת החזקתו בדירה, ניתן להתעלם מהיעדר ראיות בכתב. בית המשפט לערעורים הפך אפוא את החלטתו של בית משפט קמא לדחות את תביעת הבן לזכויות בעלות והורה לבית המשפט קמא לשקול את תיקון כתבי הטענות וסוגיות רלוונטיות נוספות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, וערבות הבן הוחזרה לו.