ת"א 50847-07-22

תקציר

לתובע ולנתבע בעלות משותפת בחלקת קרקע. הנתבע בנה בית, חלקו על הקרקע המשותפת וחלקו על החלקה הגובלת בבעלות שני בניהם של הנתבעים. התובע הגיש תביעה נגד שלושת הנתבעים, בטענה כי פלשו לרכושו. בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי התובע הוא הבעלים החוקי של הקרקע המדוברת. השופט הורה לנתבעים לפנות את הקרקע ולשלם סכום כפול של דמי שימוש ראויים, שמסתכמים ב-123,366 שקל, לצד שכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל והחזר של 669 שקל. הסכום ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. השופט ביסס החלטה זו על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, התובע היה רשום כבעלים של הקרקע, והנתבעים לא הביאו כל ראיה לרכישתם הנטענת של הקרקע. שנית, הבית פלש למקרקעי התובעת, והנתבעים לא הצליחו להצדיק את פעולתם. בנוסף, התובע לא העניק לנתבעים רשות להשתמש במקרקעין, והרשאתו המשתמעת, אם בכלל, ניתנת לביטול בכל עת. בעוד התובע ביקש לסלק את ידם של הנתבעים מהקרקע, השופט הפעיל שיקול דעת ובחר במקום זאת בסעד כספי. השופט שקל את הבעלות המשותפת במקרקעין ואת מערכת היחסים הנובעת מכך בין התובע לנתבע, את עקרון תום הלב ואת הפגיעה המהותית בזכות הקניין של התובע. הסעד הכספי, השווה לכפל שווי דמי השימוש הראויים, נחשב לפתרון הולם יותר בנסיבות חריגות אלה. כן נצטוו הנאשמים לפנות את הקרקע; עם זאת, השופט לא פסק על הריסת הבית בשל פלישתו החלקית לאדמת הבנים.