ת"א 38206-04-14

תקציר

בית המשפט דחה את תביעתו של עלי לפסק דין הצהרתי בדבר בטלות ההסכם משנת 1974, וכן את טענת הרוכשים משנת 1974 כי הם הבעלים של 5/8 חלקים מכל הזכויות בחלקת קרקע מסוימת, למעט הזכויות שירשו מאמם, פרידה, והזכויות שנמכרו לאביהם, מחמוד, מאת חוסיין. בית המשפט קבע כי הרוכשים משנת 1974 זכאים להירשם כבעלים של 2/12 חלקים מהקרקע. עוד קבע בית המשפט כי זכויות הרוכשים לשנת 2013 גוברות בתחרות בין רוכשי השנים 1974 ל-2013 בשל חוסר תום הלב של רוכשי שנת 1974 שלא רשמו הערת אזהרה, והתמורה ותום הלב של רוכשי שנת 2013 שרשמו הערת אזהרה. לפיכך ניתנה הוראה למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת מחמוד מסארווה. בית המשפט לא פסק הוצאות לטובת עלי או הרוכשים מ-1974 בגין תביעות הדדיות אלה, אך הרוכשים מ-1974 חויבו לשלם לרוכשים ב-2013 30,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, מאחר שתביעתם נדחתה כמעט לחלוטין. בית המשפט ציין גם את חוסר שביעות רצונו מכך שרוכשי 2013 לא דיווחו על ההסכם משנת 2013 והורה להם לתקן את הצהרתם ולדווח למחלקת מיסוי מקרקעין בתוך 30 יום.