תפח"ע 40299-01-21

תקציר

השופט שדן בתיק זה קבע כי הסדר הטיעון שהציעו שני הצדדים אינו מספק, בהתחשב באופי הנתעב והחמור של העבירות שביצע הנאשם – ההתעללות המינית בבתו לאורך שנים רבות. עם זאת, השופטת כיבדה את הסדר הטיעון, בהתחשב בחשיבות קבלת האחריות של הנאשם, במסר שהיא מעבירה לבנותיו, ובעובדה שהודאתו חסכה מהקטינות את הטראומה הנוספת של מתן עדות בבית המשפט. סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים היה גובה הפיצוי שישולם למתלונן, העומד על 258,000 ₪ לפי סעיף 77(א) לחוק העונשין. השופט עמד על תכליות הפיצוי, הכוללות מתן סעד מיידי לנפגעים, הכרה בסבלם ותרומה לשיקומו של הפוגע. בעוד סכום הפיצוי נקבע בדרך כלל על פי חומרת הפגיעה, הוא אינו מושפע מיכולותיו הכלכליות של הנתבע. השופטת התייחסה לפסקי דין שניתנו לאחרונה במקרים דומים כדי לקבוע סכום הולם, ובסופו של דבר החליטה על 180 אלף שקל למתלונן העיקרי, וסכומים נמוכים יותר לשאר הקורבנות. על הנאשם נגזרו 15 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, והוטל עליו לשלם פיצויים בסך כולל של 245 אלף שקל לארבעת המתלוננים. פסק הדין נחתם בהדגשת זכות הערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום ובעידוד שב"ס לשקול את בקשת הנאשם להליך טיפולי מיוחד.