ע"א 6970/99

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על אחריות המדינה לנזקים שנתבעו על ידי המערערים, שנגרמו לכאורה בתקופה של תסיסה בה היו מעורבים תושבים יהודים בשטחים. בית המשפט הגיע למסקנה כי אמנם המדינה אינה חסינה לחלוטין מאחריות נזיקית, אך הנסיבות הספציפיות אינן תומכות בהטלת אחריות כזו על המשיבים. הטענה המרכזית הייתה כי כוחות הביטחון של המדינה כשלו במניעת מעשים פליליים של אחרים, אך נמצא כי המדינה נקטה אמצעים סבירים, לרבות עוצר ופריסת כוחות ביטחון, כדי למתן סכסוכים פוטנציאליים בעקבות אירוע רגיש – רצח רב קהילה. בית המשפט הדגיש כי יש לבחון את שיקול הדעת של כוחות הביטחון בתגובה למצבים נפיצים כאלה על סמך המידע שעמד לרשותם באותה עת, ולא בדיעבד. בית משפט קמא, לאחר שניתח את חומר הראיות, קבע כי הפעולות שננקטו היו ראויות בהתחשב בנפיצות ובחוסר הוודאות של המצב. טענות המערערים כי כוחות הביטחון רק עמדו מנגד במהלך ההתפרעות לא הוכחו, ובית המשפט קבע כי ההחלטות שהתקבלו בנוגע להפעלת הכוח ולפעולות הסיכול חורגות מגבולות הסביר. זאת ועוד, ניסיונם של המערערים להפעיל חזקת רשלנות נדחה מחוסר ראיות מספיקות. למרות שהכיר באופיים הטרגי של האירועים ובפוטנציאל הפגיעה של המערערים, לא מצא בית המשפט בסיס משפטי לתביעתם נגד המדינה. הערעור נדחה, אך המשיבים עודדו לשקול לפצות את המערערים מחוץ לגבולות החובה החוקית. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים, ולא נפסקו הוצאות.