ב"ל 49412-08-15

תקציר

התובע, הסובל ממחלת פרקינסון, ניסה להוכיח כי מחלתו נגרמה כתוצאה מחשיפה לפחמימנים הלוגן בעבודה, ולכן ביקש להכיר בה כמחלת מקצוע. נטל ההוכחה הוטל תחילה על התובע לבסס קשר סיבתי בין מחלתו לבין סביבת עבודתו. עם זאת, התובע לא הציג ראיות מספיקות כדי להראות כי מחלת פרקינסון יכולה הייתה להיגרם כתוצאה מחשיפה לחומרים הרלוונטיים. כמו כן, חוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט שללה כל קשר רפואי בין מחלת פרקינסון לבין חשיפתו התעסוקתית של התובע לפחמימנים הלוגן. המומחה טען כי המאמרים שהוצגו על ידי בא כוח התובעת אינם רלוונטיים שכן הם נוגעים לחומרים שונים. חוות דעתו של המומחה גובתה גם בספרות רפואית. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי מחלת הפרקינסון של התובע לא הושפעה מתנאי עבודתו, אלא נבעה מסיבות אחרות כגון גורמים גנטיים. מאחר שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, התביעה נדחתה. פסק הדין ניתן ללא הוצאות, ולתובע שמורה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.