תלה"מ 44207-08-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בסכסוך בין הורים גרושים בנוגע למתן החיסון נגד קורונה לשני ילדיהם המתבגרים, בני 13 ו-14. האב התנגד לחיסון ילדיו, ואילו האם רצתה שיקבלו את הזריקה. השופט פתח את דבריו בהכרה במורכבות הסכסוך ובהשפעה הגלובלית של מגפת הקורונה, שהשפיעה באופן משמעותי על חיי היומיום ובריאות הציבור. פסק הדין הדגיש את הסיכונים האמיתיים של המחלה, לרבות לונג קוביד, שעלול לגרום לתחלואה קשה בקרב ילדים ובני נוער, גם אם הם פחות סימפטומטיים ממבוגרים. לתמיכה בטענה זו, הפנה השופט למחקרים וסקרים שונים שהראו את פוטנציאל הנזק ארוך הטווח של המחלה, והדגיש כי החיסון הוא אמצעי מוצדק להגנה על בריאות הילדים, בדומה לחיסוני השגרה. השופט התייחס גם לבטיחות וליעילות של החיסון לקורונה, ובפרט החיסון של פייזר, שאושר לבני נוער והראה תוצאות מבטיחות הן מבחינת יעילות והן מבחינת בטיחות. לדברי השופט, יתרונות החיסון עולים על הסיכונים הפוטנציאליים, במיוחד בהתחשב בהנחיות משרד הבריאות ובחוות דעת מומחים התומכות בחיסון. פסק הדין הוסיף ושקל את טובת הקטינים, תוך מתן משקל משמעותי לרצונותיהם שלהם, שנשמעו במהלך ההליך. במקרה זה, אחד הקטינים רצה להתחסן, ואילו השני לא. השופט פסק לטובת בקשת האם, והתיר לה לחסן את הקטין מרצון ללא הסכמת האב, תוך כיבוד בחירת הילד השני. ההחלטה הושפעה גם מהיעדר התנגדות נחרצת של האב ומהשיקול שלילדים יש זכות להשתתף בהחלטות הנוגעות לגופם. השופטת הדגישה כי אין לחייב את החיסון בילד שאינו מעוניין בו כעת, כל עוד אינו מהווה סיכון מיידי.