תאד"מ 21255-09-21

תקציר

החוקר המייצג את הנאשם טען כי בשארה וטנוס ניסו להתרחק זה מזה, תוך הדגשת הסתירות בהודעותיהם בנוגע למערכת היחסים ביניהם ולנסיבות תאונת הדרכים בה היו מעורבים. עם זאת, בית המשפט מצא סתירות אלה כחסרות משמעות ובלתי משכנעות כראיה לכוונת מרמה. נקבע כי התאונה אירעה ביום 4.8.2020 ולא ב-5 לחודש כפי שנטען בתחילה. השופט קיבל את הסברו של בשארה לאי ההתאמה, שהתבסס על מסר של וסים לחאם. עוד קבע בית המשפט כי טענות הצדדים כי החליפו מספרי טלפון לאחר התאונה לא היו שקריות מכוונות, אלא שיקפו חוסר תשומת לב או משמעות המיוחסת לפרטים אלה. בנוסף, דחה השופט את טענת החוקר כי בשארה וטנוס ניסו להונות את חברת הביטוח, וקבע כי שיחת טלפון אחת ביניהם ביום התאונה אינה ראיה מספקת להונאה. באשר לטענת הנתבע כי טנוס מסר ביודעין עובדות כוזבות, קבע בית המשפט כי סתירות אלה אינן מצביעות על כוונה מודעת להטעות. במקום זאת, סביר יותר לייחס אותם לחוסר מיקוד או עניין בפרטים. גם אם בית המשפט היה מקבל כי נמסר מידע כוזב כלשהו, לא היה בכך כדי לפטור את הנתבעת מחובתה, שכן פרטים אלה היו שוליים ולא השפיעו על קיומה של אחריות על פי הפוליסה. הנאשם לא הוכיח תועלת משמעותית כלשהי שבשארה או טנוס הפיקו ממסירת מידע כוזב, ותיאורי התאונה שלהם היו עקביים במידה רבה. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת התובע ודחה את התביעה נגד הנתבע. הנתבע חויב לפצות את התובע בגין הוצאות נזק, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 18,652 ₪. בנוסף, נדרשו הנתבעים לשלם בעצמם שכר טרחת סרק ושכר טרחת עורך דין, בסך 350 ש"ח ו-2,500 ש"ח, בהתאמה.