ערר 136/14

תקציר

ועדת הערר הכריעה בערר על החלטת ועדת תכנון מקומית לדחות הצעה לתכנית לחלקת קרקע. ועדת הערר קבעה כי הערר אינו ערר מקדמי, שכן החלטת הוועדה המקומית דחתה במפורש את התוכנית, וההצעה שבאה לאחר מכן לשקול תכנית חלופית בתנאים מסוימים אינה משנה זאת. לגופו של ערר מצאה הוועדה כי קרבתה של תחנת דלק ישנה במגרש סמוך לדרך ז'בוטינסקי אינה מחייבת שינוי בקווי הבניין. על פי הוראות המעבר הרלוונטיות וסעיף 7 לתמ"א 18, תחנת הדלק הקיימת, שקדמה להקמת המדינה, מוסבת, ושיפוצים מותרים ללא הטלת מגבלות חדשות. זה חל גם על מגרשים סמוכים. הוועדה הפנתה להחלטה קודמת, ערר (מרכז) 37/13, שקבעה כי תמ"א 18 מאפשרת שיפוץ תחנות דלק קיימות גם אם אינן עומדות בהוראות הקיימות, כל עוד הן אינן מגדילות את השטח המותר לבנייה. היגיון זה חל גם על בקשות להיתרים להשבת התחנה למצבה הקודם. עוד ציינה הוועדה כי התכנית נשוא הערר אושרה בוועדה המחוזית, דבר המרמז על חוקיות ועליונות על פני התכנית הקודמת. הוועדה שיבחה את התכנון העירוני של התוכנית החדשה, יצירת כיכר ושיפור הקישוריות בין הרחובות, וכן את מתן תמהיל הדירות בגדלים שונים, אם כי המליצה לכלול יותר דירות קטנות. למרות חששותיה של הוועדה המקומית מהוספת יחידות דיור, מצאה ועדת הערר לנכון, במקרה זה, לאפשר את התוספת המבוקשת, ובלבד שלפחות מחצית מהדירות החדשות הן דירות קטנות בשטח של עד 75 מ"ר. בסיכומו של דבר, הערר התקבל, והתיק הוחזר לוועדה המקומית לקביעת התנאים להפקדת התכנית, בהתאם לקביעות ועדת הערר. לחילופין, יכלו המערערים להגיש בקשה להיתרים על פי התכנית הקיימת. ההחלטה התקבלה פה אחד בקרב חברי הוועדה.