עת"מ 28619-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות ולבקשות רבות שהגישו אזרחים זרים המבקשים מקלט בישראל מכוח האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951. השאלה המשפטית המרכזית היא האם ניתן להחיל רטרואקטיבית את נוהל המקלט החדש, שהוא לכאורה מחמיר יותר, על בקשות שהוגשו לפני מועד יישומו. שאלה נוספת מתעוררת לגבי מידתיותו וסבירותו של הנוהל החדש, ובפרט הוראתו לדחייה על הסף של בקשות. השופט מציין את מבול הבקשות חסרות הצדק ברובן ואת הצורך להבחין בין מקרי מצוקה אמיתית לבין אלה המבקשים להאריך את שהותם בישראל. בעתירות חסרות שחר, בית המשפט מסרב להתערב, במיוחד כאשר הן נועדו בעיקר להרוויח יותר זמן במדינה מסיבות כלכליות. עתירות אלה יידחו ללא שימוע, שכן הן היו נדחות גם בהליך הקודם. צווי ביניים יינתנו רק במקרים בהם קיימות ראיות לכאורה לסכנה לחיי העותר, המצביעות על הצורך בדיון בבית המשפט. במקרים אלה יבחן בית המשפט גם את השאלות המשפטיות הנוגעות לתחולה רטרואקטיבית של הנוהל החדש ולחוסר סבירותו הפוטנציאלי. השופט מדגיש כי על עורכי הדין לבחור בקפידה תיקים עם ראיות משמעותיות למצבים מסכני חיים. מצופה מהם להפנים את האמור לעיל ולהגיש עתירות רק במקרים המתאימים. באשר למקרה הספציפי הנדון, העתירה נדחית על הסף, שכן היא חסרת שחר, וטענות העותר בדבר מסוכנות אינן אמינות. העותר, אזרח תאילנד, נכנס לישראל מסיבות כלכליות ולא הגיש בקשת מקלט עד לאחר פקיעת אשרת העבודה שלו. יתר על כן, טענותיהם כלליות ומעורפלות וסותרות את מעשיהם, שכן הם נופשים בארץ מוצאם.