ת"א 32426-07-13

תקציר

המחלוקת היא על פיסת קרקע באילת עם זכויות בנייה של 1100 מ"ר המיועדות לשירותי בילוי, בילוי ומסחר. הנתבע, יעקב בן שושן, חכר את הקרקע מרשות מקרקעי ישראל לצורך הפעלת מועדון זמר ומכר אותה לתובעת, מ.ל. אילת יזמות והשקעות 2011 בע"מ, המיוצגת על ידי מר איבגי. בהסכם המכר, שגובש על ידי עורכי דין משני הצדדים, נקבע כי בן שושן תספק למ.ל. היתר בנייה לבניית נכס מסחרי על הקרקע בתוך 60 יום. היתר הבנייה לא ניתן במסגרת הזמן שנקבעה וההיתר שניתן בסופו של דבר איפשר רק הפעלת מועדון זמר, למרות כוונת התובעת להשתמש בנכס למטרות מסחריות אחרות. בנוסף, ההיתר ניתן ללא הסכמת מנהל מקרקעי ישראל, כנדרש בהסכם החכירה. התובע טען כי מעשיו של הנתבע מהווים הפרת חוזה, ואילו הנתבע טען כי הנכס נמכר כמות שהוא וכי התובע הסתכן בקבלת היתר בניה רחב יותר. בית המשפט פסק לטובת התובע, והגיע למסקנה כי הנתבע לא מילא את חובתו למתן היתר בניה לבנייה מסחרית בלתי מוגבלת בנכס. מהראיות עולה כי שני הצדדים היו מודעים לכך שהתובע מתכוון להשתמש בנכס למטרות מסחריות כלליות ולא כמועדון זמר. זאת ועוד, הנתבעת לא נתנה את היתר הבנייה בתוך 60 הימים המוסכמים, דבר שגרם לשיהוי בלתי סביר. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעת כי התובעת ויתרה על זכויותיה בכך שחתמה על מסמך המאשר את קיום התחייבויות הנתבעת, והבהיר כי המסמך מתייחס אך ורק למסירת הנכס ולא למילוי כל התחייבויותיה של הנתבעת על פי ההסכם. בהתייחסו לסוגיית הפיצויים, מצא בית המשפט את חוות הדעת של השמאים שהוצגו על ידי שני הצדדים כבלתי מהימנות ובמקום זאת הפנה לסעיף הפיצוי המוסכם בחוזה. על פי סעיף זה, במקרים של הפרת חוזה יסודית, הצד הפוגע ישלם לצד השני פיצוי קבוע של 25% מהתמורה. עם זאת, בית המשפט הפעיל את סמכותו להפחית סכום זה אם מצא כי הפיצוי אינו סביר ביחס לנזק הצפוי. במקרה זה קבע בית המשפט כי הפיצוי יעמוד על סך של 1,450,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪ והוצאות משפט. החלטה זו שקלה את התנהלותו של הנאשם במהלך המשפט והפצירה בשני הצדדים לכבד את זמנו ומשאביו של בית המשפט, במיוחד כאשר מדובר בזימון עדים מיותרים. השופטת, סגנית הנשיא שרה דברת, הדגישה את החשיבות של פתרון תיקים בזמן ודחתה את בקשת הנאשם ברגע האחרון לזמן עדים נוספים, במיוחד משום שהצורך הנטען בעדותם לא היה מוצדק דיו.