עת"מ 61995-06-20

תקציר

העותרים הגישו עתירה נגד החלטת העירייה לשנות את סיווג החניות ושטחי המעבר שלהם, דבר שהביא לעלייה משמעותית בארנונה. הטענות העיקריות היו כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה, מפלה וכרוכה בהליך מנהלי פסול. ראשית, בית המשפט מצא כי לוועדת הערר לא הייתה סמכות לדון בטענות העיקריות שהועלו, שכן הן נגעו לטענות בדבר רטרואקטיביות, אפליה וחוסר סבירות קיצוני של התעריף. שנית, בית המשפט קבע כי לעירייה סמכות לשנות את סיווג החניות ללא אישור המועצה או השרים, שכן אין מדובר בשינוי בצו הארנונה אלא ביישומו. שלישית, בית המשפט דחה את טענות העותרים בדבר היעדר הליכים מנהליים, וקבע כי מנהל הארנונה פעל כדין וערך סקר נכסים. בנוסף, קבע בית המשפט כי כלל "שיהוי מאיין", המונע שינוי בצווי הארנונה לאחר תקופה מסוימת, אינו חל במקרה זה. רביעית, בית המשפט בחן את הטענה בדבר חוסר פירוט או הנמקה מאחורי ההחלטה ומצא כי אף שההסבר הראשוני לא היה מפורט, העירייה סיפקה הבהרות במהלך הליכי ההשגה והערר. גם הטענה לאפליה נגד נישומים אחרים נדחתה מחוסר ראיות. חמישית, בית המשפט בחן את טענת חוסר הסבירות הקיצוני ומצא כי חוות הדעת של העותרים, שהתמקדה במקומות חניה, אינה מספקת. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון להשוות בין מקומות חניה מקורים לבין שטחי חניה סלולים ולא מקורים, וציין פער משמעותי. בית המשפט מתח ביקורת על העירייה שלא התייחסה לסוגיה זו לפני שהחליטה לשנות את הסיווג. כמו כן, הורה בית המשפט לעירייה לשקול מחדש את סיווגם של שטחי המחלוקת, לרבות שטחי מעבר, ולהביא בחשבון את סבירות החלטתה ואת אינטרס ההסתמכות של העותרים. לבסוף, הורה בית המשפט לעירייה לבחון מחדש את נושא המיסוי בתוך 90 יום ופסק לעותרים את הוצאותיהם ושכר טרחת עורכי דינם.