בג"צ 741/05

תקציר

הכרעת הדין דנה באירוע טרגי שהתרחש ב-5 באוקטובר 2004, בו נורתה למוות ילדה פלסטינית בת 13, א.א., בידי צה"ל ברצועת עזה. הנערה נורתה במספר רב של כדורים, דבר המעיד על עוצמת הירי ומשכו שכוון לעברה. הנסיבות שהובילו לאירוע מטרידות, בלשון המעטה. ככל הנראה נורה א.ע. בעת שהתקרב לעמדת צה"ל באזור שהוגדר כ"אזור ביטחון מיוחד". השאלה המרכזית בה נדונה הכרעת הדין היא האם פעלו החיילים בהתאם להוראות הפתיחה באש החוקיות ולאחריותם של הקצינים והחיילים השונים שהיו מעורבים באירוע. פסק הדין מסכם את הרקע העובדתי, לרבות מיקומו של מוצב צה"ל בסמוך לפאתי רפיח והגדרת האזור סביבו כ"אזור ביטחון מיוחד". שטח זה, שרוחבו כ-300 מטרים, היה חסום בפני פלסטינים. בית המשפט מכיר בחששות הביטחוניים הלגיטימיים העומדים מאחורי איסור זה, אך גם מציין את הקושי להצדיקו, במיוחד לאור העובדה שהשטח לא היה מגודר או מסומן בבירור. הדו"ח מתייחס גם למצב הביטחוני המתוח באזור, כאשר לאחרונה בוצעו מספר פיגועים נגד מוצבי צה"ל. בית המשפט מדגיש את המשמעת והמקצועיות הירודות בפלוגה הצה"לית הספציפית המעורבת ואת היחסים המתוחים בין מפקדיה לחייליה. האירוע התרחש בשעות הבוקר המוקדמות, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, כאשר א.ע. נכנס ל"אזור הביטחון המיוחד" ונורה לאחר שהגיע למרחק של 100 מטרים מהמוצב. החיילים זיהו אותה בטעות כמחבלת ופתחו באש, למרות שלבשה תלבושת אחידה ונשאה ילקוט. הירי נמשך גם לאחר שחיפשה מחסה והחלה להימלט. למרבה הצער, א.א. נפצע אנושות. בעקבות האירוע נפתחה חקירת מצ"ח שהובילה להעמדתו לדין של מפקד הפלוגה, סרן א.ר., שזוכה בסופו של דבר מכל האישומים הקשורים להריגתו. בית המשפט מזכיר את הזיכוי ומבהיר כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט הצבאי. לכן, הוא מתמקד בשאלה האם יש להטיל אחריות על קצינים או חיילים אחרים. העותרים, הוריה של הילדה, הנתמכים על ידי הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, טוענים כי האירוע אינו בודד אלא מייצג "אזורי מוות" הסמוכים למוצבי צה"ל ברצועת עזה, שבהם נורים פלסטינים כדבר שבשגרה. הם מבקשים להעביר את החקירה מרשויות הצבא למערכת התביעה האזרחית, מתוך אמונה שהראשונה מוטה. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת הפרקליט הצבאי הראשי שלא להמשיך ולחקור לעומק את הוראות הפתיחה באש הייתה סבירה ומבוססת על חומר הראיות. פסק הדין בוחן בהרחבה את הוראות הפתיחה באש הכתובות, מוצא אותן מתיישבות זו עם זו ומדגיש שיקול דעת ואיפוק. בית המשפט בוחן גם עדויות של מפקדים בכירים וחיילים שהיו מעורבים באירוע. בעוד שחלק מהעדויות מעלות חשש לאפשרות של פקודות בלתי חוקיות, בית המשפט מפרש אותן אחרת, מתוך סבר שהן משקפות את הנסיבות המורכבות הניצבות בפני חיילי צה"ל ואת הצורך בשיקול דעת מבצעי. בסופו של דבר מחליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת הפרקליט הצבאי הראשי שלא להעמיק את החקירה הפלילית בנוגע להוראות הפתיחה באש. מסקנתה היא כי טענות העותרים אינן נתמכות בראיות מספיקות. עם זאת, השופטים מביעים תחושות קשות כלפי האירוע ומצפים מרשויות הצבא לערוך תחקיר משפטי יסודי. העתירה נדחית, והפרקליט הצבאי הראשי נדרש לבדוק האם הוראות הפתיחה באש בגזרה הרלוונטית חרגו מהוראות רשמיות של צה"ל, והממצאים ישותפו עם העותרים. בנוסף, נדרשים המשיבים לכסות את הוצאות העותרים ושכר טרחת עורך דין. כמו כן נקבע איסור פרסום, המאפשר לצדדים לעתור להפחתתו או ביטולו.