רע"א 394/90

תקציר

מדובר בשני בעלי מניות בחברה המנהלת תחנת דלק סונול, כאשר בעל מניות אחד (המשיב) הגיש תביעה נגד בעל המניות השני (המבקש), בטענה לעוולות אזרחיות חמורות, לרבות מעילה וגניבה. המבקש העלה הגנת אי-יריבות, וטען כי רק לחברה יש זכות להגיש תביעות כאלה. בית המשפט המחוזי מתח ביקורת על התנהלות המשיב בתיק, אך נעתר לבקשתו לתקן את כתב התביעה ולהוסיף תביעה נגזרת בשם החברה. המבקשים ערערו על החלטה זו, ובית המשפט העליון פסק לטובתם. בית המשפט קבע, כי בית המשפט המחוזי לא היה צריך ליזום תיקון לתביעה, במיוחד בהתחשב בחוסר ההצדקה של המשיב להשמטתו ובהתנגדותו העקבית של המבקש להרחבת היקף התיק. ללא תצהיר התומך בבקשת התיקון, לא היו לבית המשפט אמצעים להבין את הסיבות לאי פעולתו של המשיב קודם לכן. כתוצאה מכך, הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי ופסל את התיקון וקיבל את הערעור. המשיב חויב לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ עבור שתי ערכאות בית המשפט.