ת"א 49426/03

תקציר

הבנק הגיש הלוואה מובטחת במשכנתא לגב' קרת אסתר, שנפטרה בשנת 1996, והפסיק את תשלומי החוב. הבנק המתין עד שנת 2001 כדי להגיש בקשה למימוש המשכנתא. הנתבעים, שערבו להתחייבות הלווה, הגישו בקשה לדחיית התביעה, בטענה כי זכותו של הבנק לתבוע אותם פקעה בשל תקופת ההתיישנות בת שבע השנים. השאלה המרכזית הייתה מתי נוצרה "עילת התביעה" הפותחת את תקופת ההתיישנות. בית המשפט דן בשתי גישות עיקריות: הראשונה גורסת כי עילת התביעה נגד הערבים קמה רק לאחר החלטה על מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי, ואילו הגישה השנייה טוענת כי היא מתחילה כאשר קמה עילת התביעה נגד החייב העיקרי. בית המשפט העדיף את הגישה הראשונה, וציין כי התיקונים לחוק הערבות מיטיבים עם הערבים בכך שהם מגבילים את הזכות לתבוע אותם וכי תקופת ההתיישנות אינה מתחילה לפני החלטה על מיצוי הליכים. הבנק היה סביר גם בזמן שלקח לו להגיש את בקשת המימוש, שכן הוא מתמודד עם חייבים רבים ויש לו מנגנוני פעולה שונים. לפיכך, בקשת הדחייה נדחתה, והנתבעים חויבו לשלם את הוצאות הבנק, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, מע"מ, ריבית והצמדה ממועד פסק הדין.