ע"א 681/82

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור של חייל משוחרר על החלטת ועדת הערר לפי חוק הנכות. המערער, ששירת בתפקידים מנהליים שונים בצבא, לקה באוטם שריר הלב (התקף לב) בעקבות מקרה חריג של עבודה גופנית מאומצת. ועדת הערר קבעה בתחילה כי האוטם לא נגרם עקב שירותו הצבאי של המערער אלא רק הוחמר על ידו, מה שהוביל את המערער לערער לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה לאחר מכן. הערעור הנוכחי מבקש לבטל דחייה זו. בית המשפט העליון פסק לטובת המערער מכמה טעמים. ראשית, לא ניתן היה להוכיח כי אוטם שריר הלב היה מתרחש ללא קשר לשירותו הצבאי של המערער, וגורמי הסיכון הקיימים – כגון השמנת יתר, עישון ולחץ דם גבוה – לא בהכרח מרמזים על כורח המחלה. שנית, העובדה ששירותו של המערער היה ארוך טווח אינה מעידה באופן אוטומטי כי מחלתו לא הייתה קשורה לשירותו, במיוחד כאשר אירוע חריג, כגון המאמץ הפיזי הנזכר, שימש ככל הנראה כטריגר להתקף הלב. בית המשפט מדגיש כי אמת המידה לקביעת נסיבות חריגות צריכה להתבסס על נסיבותיו הפרטניות של החייל ועל תפקידיו הרגילים. בנוסף, בית המשפט העליון מבחין בין אוטם שריר הלב, תעוקת חזה ויתר לחץ דם, המוזכרים בנפרד בתקנות הרלוונטיות, ומכאן משתמע כי התקף הלב לא היה המשך של מצב קיים אלא מחלה חדשה. בהתחשב בכך שהעבודה המאומצת קדמה מיד להתקף הלב, ניתן להסיק כי האוטם נגרם עקב שירותו הצבאי של המערער וגרם לנכותו. פסק הדין מקבל את הערעור, הופך את החלטת בית המשפט המחוזי ומכיר באוטם שריר הלב כמחלה הנגרמת על ידי שירות. כמו כן, נדרש המשיב (הרשות) לפצות את המערער בגין שכר טרחת עורך דינו.