ע"א 4704/96

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך בין עורך דין לבין לקוחו, אסיר, שהסתיים בתקיפת עורך הדין על ידי האסיר במהלך פגישה בכלא. עורכי הדין תבעו את רשויות הכלא על רשלנות, בטענה שלא ערכו חיפוש נאות על האסיר ולא דאגו להשגחתו במהלך הפגישה, ובכך הפרו תקנות שונות. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, בנימוק של היעדר חובת זהירות קונקרטית מצד רשויות הכלא לצפות את התקיפה. השאלה המרכזית, כפי שהוגדרה על ידי בית המשפט העליון, הייתה האם רשויות הכלא יכלו לצפות את התקיפה, בהתחשב בהתנהגותו של האסיר בעבר ובנסיבות שהובילו לאירוע. מאחר שלא היה בעברו של האסיר דבר המצביע על כך שהוא עלול להיות אלים, ולרשויות הכלא לא הייתה כל ידיעה מוקדמת על הסכסוך, קבע בית המשפט כי לא ניתן להטיל על המשיבים אחריות בגין רשלנות. החלטה זו התבססה על גישות מוסריות וכלכליות לדיני נזיקין. בנוסף, בית המשפט מצא כי החוקים שצוטטו על ידי עורכי הדין לא התכוונו להגן עליהם מפני התקפות של לקוחות וכי הנזק שנגרם אינו בגדר חוקים אלה. משכך, נדחה הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, וחויבו עורכי הדין בהוצאות המשיבים.