ת"א 11432-09-25

תקציר

בכבוד השופטת מיכל רוזן עוזר, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו - המחלקה הכלכלית **ניתוח משפטי של בקשת הנתבעת (רמי ליפשטט בע"מ) לחיוב התובעת (אומברלו בע"מ) בהפקדת ערובה להוצאות, לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999.** **רקע:** התביעה עוסקת בהפרת הסכם להקמת חברה בארה"ב לשיווק והפצת מוצרי קוסמטיקה תחת מותג ישראלי. התובעת (אומברלו) טוענת להפסד רווחים של 25 מיליון ש"ח כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבעת (ליפשטט). לחילופין, התובעת דורשת פיצויי הסתמכות או עשיית עושר שלא במשפט בסך 10 מיליון ש"ח. הנתבעת טוענת לדחיית התביעה על הסף, בין היתר בשל העדר עילה ושימוש לרעה בהליכי משפט. ההליך המשפטי נמצא בשלביו המוקדמים. **עילות לבקשת הערובה ונימוקי הנתבעת:** הנתבעת מבקשת לחייב את התובעת, חברה בע"מ, בהפקדת ערובה להוצאותיה. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה חוסן כלכלי, כי התביעה חסרת סיכוי, וכי קיים חשש להברחת נכסים לאור גילם הצעיר של בעלי מניותיה ורק אחד מהם מתגורר בישראל. הנתבעת מבקשת הפקדת ערובה בסך של 750,000 ש"ח, המהווים כ-3% מסכום התביעה. **טענות התובעת כנגד הבקשה:** התובעת מבקשת לדחות את הבקשה, ולחלופין להגביל את סכום הערובה ל-50,000 ש"ח. היא טוענת כי הנתבעת היא הגורם שהוביל לתביעה, שהסיכויים שלה גבוהים, וכי היא הוגשה בתום לב. התובעת מציגה את מצבה הכלכלי, הכולל יתרות מזומן, קו אשראי ומניות סחירות, וטוענת כי היא יכולה לפרוע הוצאות סבירות. היא גם מעלה את הטענה כי חיוב בערובה יפגע בזכות הגישה לערכאות שלה ויאפשר לנתבעת, אשר התעשרה שלא כדין, "לצאת נשכרת". **המסגרת הנורמטיבית וניתוח בית המשפט:** 1. **עקרונות יסוד:** בית המשפט מדגיש כי סמכותו לחייב תובע בהפקדת ערובה נועדה להבטיח את הוצאות הנתבע, אשר ההליך "נכפה" עליו, ולהרתיע מפני הגשת תביעות סרק. עקרונות אלו עומדים אל מול זכות התובע לגישה לערכאות, ונדרש איזון ראוי ביניהם (עניין רשות המסים). 2. **הכלל והחריג בחוק החברות:** סעיף 353א לחוק החברות קובע כי "חיוב חברה תובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע הינו הכלל, ואילו מתן פטור מערובה הינו בגדר החריג" (עניין אסום). החריגים לכלל מתקיימים כאשר נסיבות העניין אינן מצדיקות את החיוב, או כאשר החברה הוכיחה כי ביכולתה לשלם את ההוצאות אם תפסיד בתביעתה. חריגים אלו פורשו באופן מצמצם, והנטל להוכחתם מוטל על החברה התובעת. 3. **מתווה תלת-שלבי לבחינת הבקשה:** הפסיקה קבעה מתווה לבחינת בקשות חיוב ערובה של חברות: * **שלב ראשון: מצב כלכלי של החברה:** בוחנים את יכולתה הכלכלית של החברה לשלם את ההוצאות אם תפסיד. הנטל על החברה להוכיח מסוגלות כלכלית הוא גבוה, ודורש פירוט ממשי של מצבה הפיננסי (דוחות כספיים, הון עצמי, נכסים, התחייבויות, תזרים מזומנים). * **שלב שני: נסיבות הסותרות את ההנחה לחיוב:** אם לא הוכחה יכולת כלכלית, בוחנים אם קיימות נסיבות המצדיקות פטור מהפקדת ערובה. בשלב זה, נלקחים בחשבון זכויות חוקתיות, אך הנטל להראות נסיבות אלו הוא על התובעת. סיכויי ההליך נשקלים רק במקרים קיצוניים (גבוהים או קלושים ביותר). * **של<bos> שלישי: קביעת גובה הערובה:** נקבע לאחר איזון כלל השיקולים. **הכרעת בית המשפט:** 1. **אי-עמידה בנטל ההוכחה:** בית המשפט קובע כי התובעת (אומברלו) לא עמדה בנטל להוכיח את יכולתה הכלכלית לשלם את הוצאות ההליך אם תפסיד בתביעתה, ולא הצביעה על נסיבות המצדיקות פטור מהפקדת ערובה. * **מצבה הכלכלי של התובעת:** המסמכים שצירפה התובעת (תדפיס בנק, תצהיר בעל מניות, תעודת מניות) אינם עומדים בנטל הנדרש. בית המשפט מדגיש כי תדפיס חשבון בנק לבדו אינו הוכחה לאיתנות פיננסית, וכי לא הוצגו דוחות כספיים, פירוט התחייבויות, תזרים מזומנים או נתונים חשבונאיים מאושרים. * **נסיבות העניין:** בית המשפט אינו רואה בסיס לטענת התובעת כי אין לחייבה בערובה מחשש ש"ייצא חוטא נשכר", וכי סיכויי התביעה אינם קיצוניים באופן שיצדיק שיקול מכריע. 2. **קביעת גובה הערובה:** * **מורכבות ההליך:** בית המשפט קובע כי אין בתיק מורכבות מיוחדת. המחלוקות העיקריות נוגעות לפרשנות ההסכם, מספר המעורבים והעדים צפוי להיות קטן. טענות הנתבעת בדבר צורך בעדים מחו"ל או מורכבות ההליך נדחות כחסרות בסיס. * **דחיית חישוב אחוז מסכום התביעה:** בית המשפט דוחה את עמדת הנתבעת לקבוע את גובה הערובה כאחוז מסכום התביעה, כפי שנקבע כי אין לצאת מתוך הנחה שהוצאות יהוו אחוז קבוע מסכום התביעה, דבר שעלול להוביל לתוצאה בלתי סבירה. * **החלטה:** לאור כלל השיקולים, בית המשפט קובע כי יש להעמיד את הערובה על סך **100,000 ש"ח**. 3. **עיכוב הליכים:** לאור השלב המקדמי של ההליך, בית המשפט לא מצא לנכון להורות על עיכוב הליכים עד להפקדת הערובה. 4. **הוצאות:** התובעת (המשיבה) תישא בהוצאות הנתבעת (המבקשת) בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ. **סיכום ומשמעות ההחלטה:** החלטה זו מדגימה את יישום עקרון הכלל והחריג בסעיף 353א לחוק החברות, הקובע חיוב חברות בהפקדת ערובה ככלל. בית המשפט בוחן בקפדנות את נטל ההוכחה המוטל על החברה התובעת להוכיח את יכולתה הכלכלית ואת קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות פטור. ההחלטה מדגישה את הצורך בהצגת פירוט פיננסי ממשי, ולא די במסמכים חלקיים. נקבע כי הנתבעת, אף שהיא מעלה טענות בדבר סיכויי התביעה, אינה מציגה סיכויים קלושים במיוחד, אך בהיעדר הוכחת יכולת כלכלית, חלה החובה להפקיד ערובה. גובה הערובה נקבע על דרך האיזון, תוך התחשבות במורכבות ההליך הצפויה, אך לא על בסיס אחוז מסכום התביעה. העובדה שההליך נמצא בשלבים מוקדמים מונעת עיכוב הליכים מיידי.