ת"פ 31699-07-19

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות לפי שני חוקים הנוגעים להחזקה וסחר בערכי טבע מוגנים ובחיות בר: חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (להלן: "חוק גנים לאומיים") וחוק הגנת חיות הבר. האישומים נבעו מפעולת הנאשם במכירת סנאים. לאחר ששקל את הראיות והעדויות, קבע השופט כי הנאשם יזוכה מכל האישומים לפי חוק הגנים הלאומיים. השופט ביסס החלטה זו על פרשנות החוק והגדרת "ערך טבע מוגן", וקבע כי סנאי הדקל אינו יכול להיחשב כערך שיש לשמור עליו או להגן עליו, מה גם שהמדינה עצמה מנסה למגר מין זה. יתר על כן, גם אם התקיימו היסודות הפורמליים של העבירות, השופט היה מזכה את הנאשם בשל טריוויאליות המעשה או מבטל את האישומים משיקולי צדק. עם זאת, השופט הרשיע את הנאשם בעבירות לפי חוק הגנת חיות הבר, המסדיר החזקה וסחר בחיות בר. השופט נימק זאת בכך שסנאים הם חיות בר כהגדרתן בחוק, ולנאשם לא היו היתרים להחזיק בהם או לסחור בהם. השופט התייחס גם לסוגיית אי ידיעתו של הנאשם לגבי חוקיות מעשיו, וציין כי הימנעותו מבירור החוקיות לאחר שהתעוררו חשדותיו עולה כדי בורות מכוונת. באשר לנסיבות המקרה, השופט ציין כי ניתן לשקול אותן בעת קביעת העונש ההולם. פסק הדין נחתם בהדגשת הזיכוי בחלק מהאישומים תוך הרשעה באחרים, מתוך הבנה כי פסק דין זה עשוי להתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה בשלב גזר הדין.