ת"א 25565-01-19

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע נגד הנתבע מחוסר ראיות. התובעת לא הצליחה להוכיח כי הודלף מכתב על ידי עובדי הנתבעת או כי היה עליו להיות מסמך סודי. גם אם המכתב נשלח על ידי גורם במשרד החינוך, הוא לא גרם כל נזק לתובע. גם טענת התובע כי המכתב "הודלף" טרם שנשלח מכתב מכפיש לא הוכחה, והפצת המכתב יכלה להתבצע באמצעים אחרים. יתר על כן, תוכן המכתב לא פגע בפרטיותה של התובעת, והפרט האישי היחיד שהכיל – שמה של התובעת – לא היה מוגן. לנתבע היו גם הגנות של תום לב והסכמה לפי חוק הגנת הפרטיות. בנוסף, התובע לא הוכיח רשלנות מצד הנתבע, שכן לא הייתה חובת זהירות במקרה זה, וגם אם הייתה, הנתבע לא נהג ברשלנות. מסירת המכתב חודשים לאחר שליחת מכתב לשון הרע שוברת אף היא את הקשר הסיבתי בין שני האירועים. לבסוף, לא הוכח נזק, והתובע לא פעל בתום לב בהליך. לאור ממצאים אלה, דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 23,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.