עב"ל 4193-05-17

תקציר

בפסק דין זה, הערעור נדחה לאחר עיון מעמיק בטיעונים ובראיות שהוצגו. בית המשפט בוחן את הקריטריונים הנדרשים לביסוס מקרה של מיקרוטראומה, המחייבים הדגמה של תנועות חוזרות ונשנות המכוונות לאיבר גוף מסוים ומבוצעות בתדירות גבוהה לאורך תקופה משמעותית במהלך שגרת העבודה. התקדים שנקבע בפרשת אסתר נח יושם, והדגיש כי התנועות אינן חייבות להיות זהות לחלוטין, אלא דומות במהותן, ואינן צריכות להיות קבועות או רצופות. בית המשפט מכיר בכך שבעוד שעבודה פיזית כשלעצמה אינה מתורגמת בקלות למיקרוטראומה, תנועות גוף מובחנות שניתן לבודד עשויות לספק בסיס מספיק לטענות כאלה. ממצאי בית המשפט המחוזי התקבלו, והכירו בכך שתנועות הברכיים הכרוכות בעלייה ובירידה של עמודי חשמל – המבוצעות כעשר פעמים ביום עם משקל נוסף – היוו פגיעות קלות החוזרות ונשנות לאורך שנים רבות, ובכך עמדו בדרישות המיקרוטראומה. מקרה זה נבדל מאחרים, כגון בן סימון ופשלי, שבהם חוסר רצף תנועות או תנועות חוזרות ונשנות היה גורם מפתח בפיטורים. בסופו של דבר, על המוסד לכסות את הוצאות המשיב, בסך 4,000 ש"ח, המשקפות את תמיכת בית המשפט בתביעת המיקרוטראומה שנקבעה. פסק הדין, שניתן סופית ב-8 באוגוסט 2018, כולל החלטה קולקטיבית של השופטים ונציגי הציבור, שניתנה בהיעדרם של הצדדים.