ת"א 10034-07-18

תקציר

הנתבעים שכרו את שירותיו של התובע, עורך דין במקצועו, לטיפול בתביעתם בבית המשפט המחוזי. נערך הסכם שכר טרחה בעל פה, אך לא נחתם חוזה בכתב. התובע תובע 11% מסכום הפשרה שהוצע לנתבעים כשכר טרחת עורך דין. הנתבעים טוענים כי התובע אינו זכאי לשכר טרחה כלשהו משום שלא הושגה פשרה וההליך בבית המשפט המחוזי מתנהל. עוד הם טוענים כי התובע גרם להם נזק במחדליו בטיפול בתיק. השופט מוצא לטובת התובע ומציין כי קיומו של הסכם שכר טרחה בין הצדדים אינו שנוי במחלוקת. הגם שהעדר הסכם בכתב מצער, אין בו כדי לשלול את זכותה של התובעת לתשלום עבור השירותים שניתנו, מה גם שהנתבעים לא סתרו את טענות התובעת ולא הביאו כל ראיה לכך. השופט קובע כי התובע זכאי לשכר טרחה, וטענות הנתבעים לנזק אינן נתמכות. לאחר מכן פונה השופט לקביעת שכר הטרחה המתאים. בהיעדר שיעור מוסכם, השופט קובע כי יש לקבוע את שכר הטרחה בהתאם לנסיבות הספציפיות של המקרה. בהתחשב באופיה, היקפה ומורכבותה של עבודת התובע, כמו גם בהיעדר חוות דעת מקצועית שהציג התובע, מעריכה השופטת את שכר הטרחה בשיעור של 5% מסכום הפשרה המוצע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמתחייב בחוק. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סך של 23,400 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 8,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ולאחר מכן יתווספו ריבית והצמדה. השופט מסיים באישור פסק הדין בהעדר הצדדים ומורה למזכירות להודיע להם על ההחלטה.