רע"א 10522-06-10

תקציר

המבקשים ביקשו לערער על החלטת בית משפט השלום שדחתה את תביעתם נגד פסק דינו של רשם ההוצאה לפועל. האחרונה הורתה למבקשים – עירייה וועדה מקומית – להנפיק היתרים להעברת זכויות במקרקעין ללא צורך בתשלום חובות מוניציפליים (היטל השבחה והיטל סלילה). החובות קדמו למינוי כונס נכסים שהוטל עליו לממש את הנכס במסגרת משכנתא שבידי בנק הפועלים כבטוחה להלוואה לווינטר גארדן השקעות. המבקשים טענו כי חובות העירייה צריכים לקבל קדימות על פני חובות הבנק לפי סעיפי פקודת העיריות וחוק התכנון והבניה, וכי פסיקת בג"ץ בבג"ץ 199/88 תומכת בעמדתם. כונס הנכסים ובנק הפועלים טענו כי חובות העירייה הם חובות עבר וכי המבקשים אינם רשאים להעדיף נושים אלה על פני הבנק. שופט בית המשפט המחוזי סירב להעניק למבקשים רשות ערעור, וציין כי הנושא נדון בהרחבה בערכאות נמוכות יותר וכי החלטה בנושא תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון. השופט סקר את החוקים הרלוונטיים ואת פסק הדין בבג"ץ 199/88, שקבע כי חובות עירוניים נחשבים ככל חוב אחר בר תביעה בהליכי פירוק. מאחר שהיטלי ההשבחה במקרה זה קדמו לכינוס הנכסים, קבעה השופטת כי המבקשים אינם יכולים להתנות את הוצאת היתרי הרישום בתשלומם. בנוסף, חוב היטל הסלילה, שראשיתו שנים לפני כינוס הנכסים, נחשב לשעבוד רגיל ולא קיבל קדימות על פני שעבוד הבנק. השופט הכיר במהות טענות המבקשים, אך סירב לסטות מפסקי דין קודמים עד להכרעה סופית של בית המשפט העליון. בקשת רשות הערעור נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.