ע"א 1009/90

תקציר

בעליו ונהגו של אוטובוס נוסעים, שרכבו ניזוק בתאונה עם משאית, תבע את חברת הביטוח של האוטובוס ואת חברת הביטוח של המשאית על יתרת הנזק לאחר שפוליסת הביטוח שלו פיצתה אותו חלקית. התובע טען כי חברת הביטוח האחרונה, כמבטחת של הצד האשם, הייתה נקודת הקשר העיקרית שלו לקבלת יתרת תשלומי הנזק כאמור בסעיפים 65 ו-68 לחוק חוזה הביטוח. עוד טען כי שתי חברות הביטוח פעלו כלפיו בחוסר תום לב וברשלנות, וכי הפרו חובת אמונים כלפיו. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף, והוביל את התובע לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון פסק לטובת התובעת, בקובעו כי בית המשפט המחוזי לא היה צריך לדחות את התביעה מבלי לשמוע ראיות בסוגיית תום הלב וכי יש לפרש את חוק חוזה הביטוח באופן שמיטיב עם המבוטח, במיוחד בהתחשב בריבוי עילות התביעה במקרה זה. בית המשפט מצא כי לחברת הביטוח של הצד האשם יריבות ישירה עם התובע וחובת נאמנות כלפיו, אשר ייתכן שהופרה כאשר התעלמה מדרישותיו ושילמה לחברת הביטוח של התובע במקום. פסק הדין בוטל, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים בשלב קדם המשפט. שתי חברות הביטוח חויבו להשתתף בעלויות הדיון בערעור.