ת"א 165/93

תקציר

התובע, עורך דין שניהל חשבון מסחרי בבנק, תבע את הבנק על כך שלא ביצע את הוראותיו במועד למכירת חוזה עתידי, ועל כך שסירב לבצע עסקאות מסוימות באופציות. התובע טען כי רשלנות הבנק גרמה לו לאבד רווחים פוטנציאליים. בית המשפט פסק בין היתר לטובת התובע. בית המשפט קבע כי הבנק אחראי לכך שלא ביצע את הוראת התובע במועד, ובמסגרת הזמן שהובטחה על ידי הבנק עצמו. הצורך באישור סניף אחר של הבנק לא פטר את הבנק מאחריותו, ואף לא מחדלו הנטען של התובע להעמיד ביטחונות נאותים. הבנק היה צריך ליידע את התובע על אילוצי הזמן ועל הדרישה לאישור נוסף. זאת ועוד, עובדי הבנק התרשלו בכך שלא יידעו את התובע כי הוראתו לא בוצעה, ולא פעלו בשקידה לביצוע ההזמנה במועד. עם זאת, התובע אשם גם באי ההבנה שאירעה בעת ביקורו בבנק, שהביאה לביצוע חלקי בלבד של הזמנתו. בית המשפט מצא כי חתימת התובע על טופס ההזמנה המתוקן אינה מוותרת על זכותו לטעון לרשלנות מצד הבנק. באשר לנזק שנגרם לתובע, בית המשפט הכיר בכך שקביעת סכום הרווח שהתובע היה מפיק היא מורכבת. מאחר שהתובע לא ניסה לצמצם את הפסדיו, וגם הבנק התרשל, החליט בית המשפט לפצל את הנזקים והורה לבנק לשלם לתובע 178,000 ₪, בצירוף ריבית והוצאות משפט. עוד מצא בית המשפט כי הבנק טעה כשסירב לבצע עסקאות מסוימות שביקש התובע באופציות, שכן לתובע היו ביטחונות מספיקים. עם זאת, בית המשפט ראה בתביעת התובע לאובדן רווחים מעסקאות קשורות ספקולטיבית, ומבוססת בדיעבד. בית המשפט ציין כי התובע, עורך דין במקצועו, היה צריך לנקוט בצעדים כדי להביא ראיות אובייקטיביות לכוונותיו, דבר שלא עשה. לפיכך, הבנק לא היה אחראי לרווחים שלטענת התובע יכול היה להפיק מעסקאות אלה. לבסוף, דחה בית המשפט את טענות הבנק שהתבססו על הסכמים שונים בין הצדדים, וקבע כי הבנק הפר את ההסכמים, או כי ההסכמים אינם מכסים את המצבים המדוברים.