רמ"ש 9235-06-20

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור אזרחי במחלוקת על מינוי מומחה וקבילות מסמכים מסוימים. השופט מתייחס תחילה למינוי מומחה על ידי בית המשפט קמא, וקובע כי מדובר בהחלטת ביניים פרוצדורלית שמוטב להותירה לשיקול דעתו של בית המשפט קמא, ובהיעדר פגמים בולטים, אל לה לערכאת הערעור להתערב. השופט אינו מוצא כל סטייה במקרה זה ומקבל את נימוקיו של בית משפט קמא בעניין. בהתייחס לרכיב השני, אופי המסמכים שהוגשו למומחה, מדגישה השופטת כי ההחלטות בדבר ניהול ההליכים בבית המשפט מותירות לשיקול דעתו של בית המשפט קמא. השופט אינו מוצא עיוות דין או פגיעה בזכויות הצדדים בהחלטתו של בית משפט קמא לאפשר הגשת חוות דעת רפואית למומחה הממונה. השאלה המרכזית, לדברי השופט, היא האם המומחים הרפואיים מונו על ידי בית המשפט, דבר שישפיע על קבילות חוות דעתם. לאחר עיון בתיקי התיק, השופט אינו משוכנע כי המומחים מונו על ידי בית המשפט, כפי שטוענים המבקשים. במקום זאת, נראה כי חוות הדעת של המומחים הושגו באופן פרטי על ידי בני משפחה. מאחר שחוות דעת אלה היו לכאורה פרטיות, השופט מקיים את החלטת בית המשפט קמא לאסור את הצגתן בפני המומחה שמונה על ידי בית המשפט כדי לשמור על אובייקטיביות ומראית עין של צדק. החלטה זו, מציינת השופטת, אינה מונעת מהמבקשים לחקור את המומחה חקירה נגדית או לזמן את המומחים הפרטיים כעדים במידת הצורך. לסיכום, השופט דוחה את הערעור ומורה למבקשים לשאת בהוצאות המשפט של המשיב. כמו כן מזכירים למבקשים כי זכותם לעמת את המומחה עם חוות הדעת הפרטיות ולקרוא למומחים הפרטיים להעיד. השופטת קובעת כי יש לדחות את הערעור והמבקשים נושאים בשכר טרחת עורך הדין של המשיב, שייגבה מהפיקדון.