בש"א 1022/06

תקציר

חברה בבעלות משותפת של דלק ובתי הזיקוק עתרה לבית המשפט לאחר שקיבלה שומת ארנונה מתוקנת מהרשות המקומית. הרשות ביקשה לסווג מחדש בדיעבד את רכוש החברה, מה שיביא למסים גבוהים יותר. החברה טענה כי פעולת הרשות אינה חוקית שכן היא לא קיבלה אישור מראש מהשרים הרלוונטיים וכי הטעות בסיווג מקורה ברשות עצמה. יתר על כן, השימוש בפועל בנכס לא השתנה. לפיכך, סברה החברה כי יש להפנות את העניין לבית המשפט לעניינים מנהליים, שכן פעולות הרשות היו בלתי חוקיות. עם זאת, בית המשפט קבע כי המחלוקת קשורה אך ורק לסיווג הנכס ותלויה בקריטריונים המשמשים לסיווג. השופט ציין כי אין סוגיה משפטית חריגה וכי לוועדת הערר סמכות לדון בעניינים אלה. היה על העותר למצות תחילה את הליכי הערעור בטרם פנה לבית המשפט. לפיכך דחתה השופטת את העתירה וחייבה את החברה לשלם את הוצאות הרשות ושכר טרחת עורך דין. השופט גם עודד את שני הצדדים לפתור את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט, וציין כי הם קרובים להגיע להסכמה.