ת"א 4266/02

תקציר

פסק הדין דן בחוק ההתיישנות וקובע כי תביעת התובע אינה מיושנת, שכן החלה רק בשנת 1999 כאשר הנתבעים הכחישו בגלוי את האמון הנטען על ידם. הוא מתייחס גם לטענות התובע בדבר בעלות על הנכס המדובר, וטוען כנגד הטענה כי הנכס היה מאז ומתמיד בבעלות האימפריה, שכן הוא נרשם על שם הקיסרים המנוחים באופן אישי. השופט מסרב לאמץ את עמדותיו של המשפטן מוקאבי, ומוצא את חוות דעתו חלקית ואינה עולה בקנה אחד עם הראיות הקיימות. השופט דוחה גם את טענות התובעים כי הנכס ניתן להם במתנה על ידי הקיסרים או שהולאם, מחוסר ראיות. במקום זאת, הראיות מצביעות על כך שהרכוש היה שייך לקיסרית. יתר על כן, השופט קובע כי חוק הלאמת אתיופיה משנת 1975 אינו חל באופן אקס-טריטוריאלי על נכסים מחוץ לאתיופיה, במקרה זה, הנמצאים בישראל. לפיכך, טענות התובעת בדבר הלאמת הנכס אינן צלחות. השופט מגיע למסקנה כי התובעים לא הצליחו להוכיח את בעלותם בנכס ומורה על מחיקת התביעה. כתוצאה מכך, צו המניעה הארעי מבוטל, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין יינתן בהיעדרם של הצדדים ויועבר אליהם על ידי המזכירות.