מ"ח 8579/17

תקציר

המבקש, שהורשע בעבירות מס, הגיש בקשה נוספת למשפט חוזר, בטענה לפגמים פרוצדורליים ועיוות דין לאורך כל ההליך הפלילי. השופטת הקדימה את ההחלטה בכך שציינה כי ניתן לדחות את הבקשה על יסוד עילות פרוצדורליות בלבד, שכן היא חזרה במידה רבה על טיעוני הבקשה הראשונה של המבקש למשפט חוזר, שנדחתה. עם זאת, השופטת ניתחה גם את מהות הבקשה ולא מצאה כל הצדקה לטענות המבקש. המבקש טען כי בתי המשפט לא בחנו כראוי את העובדות ואת החוק, אך השופט הדגיש כי אופיו של כל הליך שונה מבחינת דרישות הבדיקה והראיות. לדברי השופט, טענות המבקש היו במהותן ערעוריות, התוקפות את החלטות בתי המשפט לגופו של עניין ולא מספקות עילה למשפט חוזר. לאחר מכן התייחס השופט באופן ספציפי לשלוש דוגמאות לפגמים עליהם הצביע המבקש. באשר להקמת מרפאה ורישומה, ציינה השופטת כי ערכאת הערעור שקלה היטב את חומר הראיות והעדיפה את טענות התביעה. באשר להרשעתו של המבקש ברישום הוצאות פרסום, ציין השופט כי בתי המשפט התייחסו לסוגיה זו וכי טענות המבקש בנקודה זו כבר הועלו ונדחו בהליכים קודמים. בנוגע לרישום אופניים כנכס עסקי, הסבירה השופטת כי הנושא נכלל בכתב האישום והוכרע כראוי על ידי בתי המשפט. מורת רוחו של המבקש נבעה מדחיית טענותיו העובדתיות והמשפטיות על ידי בית המשפט, שלא הצדיקו משפט חוזר. השופט דחה גם את ביקורתו של המבקש על ההחלטה בבקשה הראשונה למשפט חוזר, וציין כי הבקשה הנוכחית אינה מהווה ערעור על החלטה זו. לסיכום, קבע השופט כי בקשת המבקש למשפט חוזר אינה ראויה ודינה להידחות. דחייה גורפת זו התבססה הן על נימוקים פרוצדורליים, כפי שחזרה הבקשה על טענות קודמות, והן על מהות טענות המבקש, שלא הוכיחו פגמים פרוצדורליים או עיוות דין. ההחלטה התקבלה ב-20 ביוני 2019.