ע"פ 6016/93

תקציר

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של יועץ מס שהורשע בשלוש עבירות של מסירת מידע שגוי לרשויות המס ללא הצדקה סבירה לפי פקודת מס הכנסה. היועץ טען, כי כיועץ מס אין באחריותו לוודא את נכונות הפרטים שנמסרו על ידי לקוחותיו, וכי תפקידו מוגבל להצגת פרטים אלה בדו"חות ההכנסות. עם זאת, בית המשפט קבע כי על יועץ מס מוטלת חובת זהירות כלפי לקוחותיו ורשויות המס, ועליו לנקוט אמצעים סבירים על מנת להבטיח את דיוקם ואמיתותם של הנתונים המוצגים בדוחות הכנסה. חובה זו נובעת מתפקידו של היועץ כנותן שירות וממעמדו המיוחד לפי פקודת מס הכנסה. בית המשפט מצא כי היועץ לא מילא חובת זהירות זו, ולכן דחה את ערעורו. בנוסף, אישר בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי הראיות אינן תומכות בהרשעה בעבירה חמורה יותר לפי סעיף 220 לפקודה. גם ערעור המדינה על החמרת העונש נדחה, שכן בית המשפט מצא את העונש המוטל הולם. המערער, יועץ מס במקצועו, הורשע במסירת פרטים שגויים לרשויות המס, הנוגעים לדוחות הכנסות של שלושה לקוחות. היועץ טען כי תפקידו היה אך ורק להציג את הנתונים שנמסרו על ידי לקוחותיו, מבלי לוודא את דיוקם, וכי אחריותו מוגבלת לדיווח נכון. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי ליועצי המס חלה חובת זהירות כלפי לקוחותיהם ורשויות המס, הכוללת יישום הליכי פיקוח וביצוע בדיקות להבטחת אמיתות הנתונים המדווחים. חובה זו נובעת ממעמדו של היועץ כנותן שירות מקצועי ומהאמון המיוחד שמעניקה לו פקודת מס הכנסה. מאחר שהיועץ לא מילא חובה זו, דחה בית המשפט את ערעורו על ההרשעה. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי שלא להרשיע את היועץ בעבירה החמורה יותר לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, שכן הראיות לא הוכיחו די הצורך את היסוד הנפשי הנדרש של כוונה להתחמק ממס. גם ערעור המדינה להחמרת העונש נדחה, שכן בית המשפט מצא את העונש שהוטל סביר. השופט גולדברג הדגיש כי אמנם יועצי המס אינם נדרשים לעיין בכל מסמך, אך עליהם לנקוט מידה מסוימת של זהירות ולערוך ביקורות מדגמיות כדי להבטיח את דיוק הנהלת החשבונות. השופט קדמי הבהיר כי סעיף 224 לפקודה מחמיר את הענישה למי שמסייע ביודעין בהכנת דיווחים כוזבים, אך אינו שולל את האפשרות להעמידו לדין כעבריינים עיקריים לפי סעיפים רלוונטיים אחרים. ההחלטה המשותפת של בית הדין הייתה לדחות את שני הערעורים ולהותיר על כנו את הרשעתו וגזר דינו של היועץ.