ת"א 30240-04-22

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה לסעד ביניים בהתבסס על שני תנאים עיקריים. ראשית, המבקש לא הצליח להוכיח סיכוי גבוה להצלחה בתביעה העיקרית, שמטרתה לאכוף הסכם למתן שירותים. בית המשפט מצא כי טענת המבקש, אף שאינה מופרכת, לא ביססה עמדה ברורה באשר לחוקיות ביטול ההסכם על ידי המשיב. שנית, מאזן הנוחות לא נטה לטובת המבקש. המבקשים לא הוכיחו די הצורך כי שלילת הסעד הזמני תגרום לנזק ישיר, מה גם שהם עדיין יהיו בעלי מניות מיעוט גם אם תביעתם העיקרית תצליח. מנגד, היענות לבקשת המבקש עלולה לפגוע באופן משמעותי ביכולתו של המשיב לנהל את החברה ולגרום נזק רב, לרבות לבעלי מניות אחרים שלא היו צד להליך. בנוסף, בית המשפט שקל את השיהוי של המבקש בהגשת הבקשה לסעד זמני, אשר פגע בתחושת הדחיפות. גם טענות המבקש בדבר הצורך בסעד זמני לא היו משכנעות, מה גם שלא הוכיחו די הצורך כי ייגרם לחברה נזק או כי המשיב פעל שלא כשורה. עם זאת, בית המשפט הורה על סעד חלופי, האוסר על המשיב לבצע כל פעילות בהון המניות של החברה שיש בה כדי לשלול את האפשרות להקצות ולממש את האופציות למבקש, אם תביעתם העיקרית תצליח. החלטה זו נועדה למנוע נזק בלתי הפיך למבקש במקרה של מיזוג או שינויים במבנה ההון של החברה. המבקש חויב לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 15,000 ₪.