פש"ר 34012-08-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על קביעת החוב וקביעות הנאמן. הכלל בדבר היקף ההתערבות בהחלטת חוב המבוססת על פסק דין מנומק מגביל את תפקידו של בית המשפט לפקח על פעולותיו של בעל התפקיד. במקרה זה, קביעת החוב מבוססת על פסק דין קודם, והמערער מבקש שבית המשפט יסתכל מעבר לפסק הדין. עם זאת, בית המשפט יעשה זאת רק במקרים חריגים שבהם לא התקיים הליך לגופו של עניין. מאחר שהיה הליך ממושך שהסתיים בפסק דין מנומק, והמערער לא הביא ראיות חדשות, אין מדובר במקרה חריג. בית המשפט דוחה גם את טענות המערערת כי החייבת והיא עצמה לא היו מודעות להליך הקודם. מהראיות עולה כי הם היו מודעים ובחרו שלא לפעול. כמו כן, בית המשפט מוצא כי החוב תקף, שכן ניתנה התמורה. חוק השותפויות מטיל על החייב המנוח את האחריות לחובות השותפות, והנושה סיפק את התמורה לשותפות. גם אם חלק מהצ'קים זויפו, החוב עדיין תקף וניתן לדרוש אותו מהשותפים בנפרד. עסקאות הכרטיס, שהנאמן אישר, תומכות עוד יותר בתוקפו של החוב. טענות נוספות שהעלתה המערערת, כגון השקעות במשק, אינן רלוונטיות לערעור הנוכחי ויש להעלותן בהליכים אחרים. ככלל, בית המשפט אינו רואה עילה להתערב בקביעת החוב של הנאמן, והערעור נדחה. המערערת אחראית להוצאות הנאמן והנושה בסך 10,000 ₪.