ב"ש 4624/05

תקציר

הערעור מתייחס לפקיעת תנאי הערבות לאחר הגשת כתב אישום. המערער, המייצג את המדינה, טוען כי לפי סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי, אם הוגש כתב אישום בתוך 180 יום מיום שחרור חשוד בערובה, יש להאריך את תנאי הערבות עד לתום ההליכים המשפטיים. מנגד, המשיב טוען כי תנאי הערבות מוגבלים ל-180 יום, ואם המדינה מעוניינת להאריכם, עליה להגיש בקשה בתוך תקופה זו. בית משפט קמא הסכים עם הפרשנות האחרונה וקבע כי הערבויות פקעו לאחר 180 יום. לאחר בחינת ההיסטוריה החקיקתית של החוקים הרלוונטיים ומקרים קודמים, מוצא בית המשפט כי סעיף 58 אכן מרמז כי העדר כתב אישום בתוך 180 יום מביא לביטול הערבות ותנאיה. לעומת זאת, אם יוגש כתב אישום בתוך תקופה זו, תנאי הערבות אמורים תיאורטית להישאר בתוקף עד תום ההליך המשפטי. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי הסכם הערבות עצמו מקבל עדיפות, מה גם שיש צורך לכבד את זכויות הנאשם והערבים המחויבים לתנאי הערבות. במקרה הנוכחי, הערבות הגבילה את עיכוב יציאתו של המשיב מהארץ ל-180 יום, ומאחר שהמדינה לא ביקשה במפורש הארכה בתוך תקופה זו, בית המשפט קובע כי לא ניתן להאריך את תנאי הערבות מעבר לתקופה זו. לפיכך, הערעור נדחה, אם כי לא מהטעמים שהציג בית משפט קמא. בית המשפט אף מבטל את ההוצאות שהוטלו על המערערת, בהתחשב בכך שמדובר בשאלה משפטית חדשה. לבסוף, בית המשפט מעניק עיכוב ביצוע של החלטתו.