תפ"ב 29657-10-20

תקציר

פסק הדין דן בחומרתן של עבירות התכנון והבנייה, תוך הדגשת הצורך בענישה מחמירה למיגור עבירות אלה. החוק קובע קנסות מנהליים כגורם מרתיע, עם אפשרות להפחתה בנסיבות מיוחדות. יש ויכוח משפטי על הקשר בין קנסות מנהליים לעונשים פליליים, עם גישות שונות שהותוו על ידי בתי המשפט השונים. השופט מצדד בגישה המובילה לעונשים זהים, ללא קשר לדרך שנבחרה. בקביעת טווח הענישה המתאים, השופט קובע את התחתית על 600,000 ₪ ואת התקרה על 900,000 ₪, בהתחשב בעבירה ארוכת הטווח של הנאשם ובגודל הבנייה הבלתי חוקית. השופט מדגיש את חוסר הניקיון של הנאשם, המשך השימוש הבלתי חוקי בקרקע והזלזול בהליך המשפטי, המצדיקים עונש חמור. גורמים מחמירים כוללים את מודעותו של הנאשם לאי החוקיות, הזדמנויות לחדול מהעבירה והליכים משפטיים חסרי תוחלת. טענות ההגנה בדבר קשיים כלכליים ועלות המעבר אינן משכנעות. כתוצאה מכך, השופט פוסק לטובת התביעה, ומטיל קנס של 750 אלף שקל וצו להפסקת השימוש האסור בקרקע. לנאשם מוקנית זכות ערעור. גזר הדין נועד להעביר מסר מרתיע ולעשות צדק במקרה זה.