ע"א 251/84

תקציר

החברה המערערת הוקמה לצורך רכישת קרקעות ביהודה ושומרון לצורך מכירתן למינהל מקרקעי ישראל. בעקבות פער מהותי שהתגלה בין הנתונים הראשוניים לבין הנתונים בפועל לגבי חלקות הקרקע שהוצעו למכירה על ידי המערערים, ניתק מינהל מקרקעי ישראל את ההתקשרות עמם. המערערים תבעו את המשיב בגין נזקים, בטענה להפרת חוזה או חוסר תום לב בניהול משא ומתן על חוזה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי הוראות סעיף 12 לחוק החוזים אינן מטילות חובה לכרות חוזה בשום פנים ואופן. בית המשפט לא מצא כל ראיה לחוסר תום לב מצד המשיב ואישר את ממצאי בית המשפט המחוזי. פסק הדין התייחס ספציפית לפרשת קרקעות שילה, אך מאחר שהעסקאות האחרות לא נבחנו בפירוט, הציע בית המשפט העליון לדון בהן בבית המשפט המחוזי. לפיכך, הערעור נדחה בחלקו. המערערים חויבו לכסות את הוצאות המשיב. השופט מ' שמגר, השופט ד' לוין והשופט א' גולדברג הסכימו עם פסק הדין.