ת"א 3349/01

תקציר

קבלן תבע את מדינת ישראל לפיצוי בגין אחזקה וניהול של יחידות דיור שהמדינה לא קיבלה בזמן. המדינה הגישה תביעה שכנגד בדרישה להשיב את דמי ה"אין תביעות" ששולמו לקבלן. הקבלן טען כי המדינה לא עדכנה אותה על נוהל המסירה החדש והטעתה אותה לחתום על מכתב ויתור על טענותיה. בית המשפט קבע כי למדינה אכן הייתה חובה ליידע את הקבלן על הנוהל החדש וכי כתב הוויתור שלה אינו תקף בשל מצג שווא. עם זאת, ביטול כתב הוויתור חל רק על התביעה לדמי שמירה, ולא על דמי אחזקה, שכן האחרון לא נקבע בנוהל. הקבלן היה זכאי לדמי שמירה בסך 1,260,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 30.4.94. הסכום ישולם לאחר שפסק דין קשור בתיק אחר יהפוך לסופי. תביעתה שכנגד של המדינה נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי המדינה פעלה בחוסר סבירות ובחוסר תום לב בכך שלא הודיעה לקבלן על הנוהל החדש. משכך, המדינה לא יכלה לדרוש החזר אגרות "ללא תביעות". המדינה חויבה לשלם לקבלן את הוצאות הקבלן ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 15% מהחוב בתוספת מע"מ.