ע"א 1849-12-09

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של מסמכי הערעור והערעור שכנגד, הגיעה השופטת רות לבהר שרון למסקנה כי הבנק אינו מחויב ליידע את הלווים כי באפשרותם לרכוש ביטוח חיים. עוד נקבע בפסק הדין כי גם אם לא כך הדבר, טענות הלווים אינן עקביות וסותרות, ומהוות הרחבה של חזית אסורה. בתביעה המקורית נטען כי הבנק לא יידע את הלקוחות על פרטי הביטוח, ואילו בתצהירים מאוחרים יותר נטען למצג שווא מצד הבנק. כמו כן, לא הוכח כי הלווים יכלו לקבל ביטוח חיים בעת מתן ההלוואה, ונראה סביר כי ההלוואה הייתה נלקחת בכל מקרה. עוד ציינה השופטת לכר שרון כי המשיבים לא עמדו בתשלומי המשכנתא שלהם לפני התרחשות האירוע המבוטח, אך המשיכו לשלם לאחר מכן ולא העלו כל טענה לעניין ביטוח חיים. מטעמים אלה, בין היתר המפורטים בפסק הדין, החליט השופט כי יש לקבל את הערעור, והותיר את פסק דינו של בית משפט קמא בטל. המשיבים חויבו להשיב כל תשלום שהבנק שילם להם בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא, ולשלם את יתרת ההלוואה, בצירוף ריבית והוצאות משפט. הערעור שכנגד התיישן ונדחה. שני שופטים נוספים, ישעיהו שנלר וד"ר קובי ורדי, הסכימו עם פסק הדין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 6.8.12.