רע"א 3990/06

תקציר

התיק סובב סביב תביעת נזיקין שהגיש אדם שנפגע עקב רשלנות רפואית לכאורה בשנת 1983, שהסתיימה בהסכם פשרה. המוסד לביטוח לאומי (המוסד), המשלם קצבאות לנפגע, הגיש בשנת 2004 תביעת סוברוגציה נגד האחראים בדרישה להחזר כספי. הנתבעים טענו כי חלה על התביעה התיישנות. בית משפט השלום דחה טענה זו, אך בית המשפט המחוזי קיבל אותה, מה שהוביל את המוסד לערער. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם תביעת המוסד כפופה לאותה תקופת התיישנות כמו תביעת הנפגע, המייחסת את גילו של הנפגע למוסד. בית המשפט מגיע למסקנה כי התשובה חיובית. נפסק כי זכותו של המוסד היא זכות של סוברוגציה, ובעוד שהוא יכול לממש זכות זו בנפרד מהנפגע, תקופת ההתיישנות המיוחסת לנפגע חלה גם על המוסד. בית המשפט מדגיש כי זכות הסוברוגציה נועדה לשים את המוסד בנעליו של הנפגע וליצור זהות בין טענותיו. לכן, מאחר שתביעתו של הנפגע אינה קצובה בזמן, כך גם תביעתו של המוסד. החלטה זו מבוססת על העיקרון לפיו ההגנות הפרוצדורליות העומדות כנגד תביעת הנפגע משתרעות גם על תביעת המוסד. לפיכך, הערעור מתקבל, והחלטת בית משפט השלום מתבטלת. המשיבים נדרשים לשאת בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך דין.