תמ"ש 34208-05-19

תקציר

פסק הדין דן בחובות המזונות ובהשלכות של בדיקת אבהות שנערכה לאחרונה והראתה כי התובע אינו אביו הביולוגי של הקטין המדובר. החוק קובע כי אדם מחויב במזונות ילדיו הקטינים או ילדי בן זוגו בלבד, דבר שהתובע אינו חייב לעשות במקרה זה. עם זאת, המצב מסובך בשל הסכם בין התובע לבין הנתבע – אמו של הילד – לפיו התובע ייקח אחריות על הילד, גם אם יתברר שאינו האב הביולוגי. ההסכם שנוי במחלוקת חלקית, שכן האותנטיות של משפט מסוים מוטלת בספק על ידי שני הצדדים. השופט מצדד בתובע, וסבור כי גזר הדין המדובר היה תוספת מאוחרת ולא חלק מההסכם המקורי. הם מביאים בחשבון גם את התנהלות שני הצדדים, ומוצאים כי הפסיביות והמחדלים של התובע תרמו באופן משמעותי למצב הנדון. גם הסתמכותה של הנתבעת על ההסכם ומחדליה משחקים תפקיד, אם כי במידה פחותה. השופטת קובעת כי התובע אחראי לתשלום מזונות הילדים עד למועד בו הגיש בקשה לשלילת אבהות, ואילו הנתבע אחראי ממועד זה ואילך. חלוקת אחריות זו נועדה להבטיח את טובת הקטין, שכן התנהלות התובעת גרמה לעיכוב ניכר, וביטול ההתחייבות הכספית כולה יגרום נזק מיותר לילד. עוד מציינת השופטת כי על שני הצדדים לנהל משא ומתן עם המוסד לביטוח לאומי כדי להגיע להסכמה על פירעון החוב שנצבר במהלך סכסוך זה. פסק הדין מדגיש את חשיבות טובת הקטין ומעודד את הצדדים לשקול את נסיבותיו הייחודיות של המקרה בעת פנייה למוסד לביטוח לאומי.