סע"ש 48650-06-17

תקציר

התובעת, שעבדה כמזכירה באגף א' במשרד החינוך, האמון על צמצום פערים לימודיים וחברתיים וקידום שוויון הזדמנויות לתלמידים, טענה כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין המשרד (הנתבעת מס' 1), ולא בחברות מיקור החוץ בהן הועסקה פורמלית לאורך השנים. הנתבעת השנייה הייתה אחת החברות הללו, סייט, בה עבדה התובעת משנת 1998 ועד סמוך לפני הגשת התביעה. התובעת טענה כי עבודתה חורגת מתחום מיקור החוץ שביצעו החברות שנשכרו על ידי המשרד באמצעות מכרזים, וכי המכרזים עצמם אינם אותנטיים או לגיטימיים. בית הדין בחן האם העסקתה של התובעת הייתה אותנטית ולגיטימית בכל אחת מתקופות העסקתה. נמצא כי עד שנת 1998 עבדה התובעת באופן ישיר תחת פקידים במשרד החינוך ועבודתה נשאה מאפיינים של עובדת משרד. עם זאת, לא הוצגו מכרזים לתקופה זו כדי להראות שעבודתה נעשתה במיקור חוץ. לפיכך, קבע בית הדין כי העסקתה בתקופה זו אינה אותנטית ולגיטימית. משנת 1998 ועד שנת 2012 עבדה התובעת תחת אייל גבאי, אשר הועסק על ידי אתר כמנחה פדגוגי. בית המשפט מצא כי עבודתה של התובעת בתקופה זו נופלת בגדר המכרזים והייתה אותנטית ולגיטימית. בית המשפט שקל גם את תום ליבה של התובעת בהגשת התביעה, ואת העובדה שלא ניסתה להשתתף במכרזים של נציבות שירות המדינה, וקבע כי לא ניתן להצדיק את השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה. בשנת 2012 החל גבאי לעבוד כעובד המשרד, אך הנתבעים לא הוכיחו כי עבודתו השתנתה מהתקופה בה עבד באתר. יתרה מכך, המשרד איפשר לגבאי לעבוד בתפקידים שהיו בליבת המכרזים, והתובעת המשיכה לעבוד אצלו כבעבר. בית הדין מצא כי הדבר פגע בלגיטימציה של העסקתו של התובע כעובד האתר, וייחס למשרד דופי בחוסר התאמה זה בטיפול. לפיכך, נקבע כי יחסי העבודה בין התובעת למשרד נוצרו מחדש ממועד הגשת התביעה. בית הדין דן גם בהתיישנות, פערי שכר, העסקה פוגענית ועוגמת נפש, ובסופו של דבר פסק לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין העסקה פוגענית ודחה את יתר רכיבי התביעה. התובעת חויבה לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ש"ח, בשל העומס החריג שהטילה על בית המשפט ועל גורמים נוספים במהלך ההליך.