ת"א 2931/89

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך כספי בין חברה לבין בנק לאומי. החברה פנתה לבית המשפט בבקשה לקבוע את הסכום שהבנק חייב לה, בהמשך לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון. בית המשפט מינה מומחה, רו"ח וולנר, להעריך את החישובים שהגישו הצדדים, שכן הם לא הצליחו להסכים על הסכום. חוות הדעת של המומחה העדיפה את החברה, אך הבנק טען כי אין לקבל אותה בשל פגמים מהותיים. אולם בית המשפט לא הסכים ופסק לטובת החברה. על פי פסק הדין, על הבנק לשלם לחברה כ-58 אלף שקל, שהם יתרת האשראי לאחר שקלול כל תוכניות החיסכון ושיעורי הריבית. סכום זה גבוה משמעותית מהיתרה הרשומה של הבנק, שכן בית המשפט הורה לבנק לשלם את ההפרש בין יתרת החשבון שהושבה לבין היתרה הרשומה. פסק הדין מחייב גם לבטל מענקים שנכללו בשיקולי המומחה, ובכך להפחית עוד יותר את הסכום הכולל. בית המשפט דחה את טענות הבנק בנוגע לחישובי הריבית וקבע כי הריבית היא סבירה. שני הצדדים יתחלקו בעלויות שכר טרחת המומחה. ההחלטה מבהירה כי חובת הבנק היא לשלם את ההפרש, ולהבטיח את השבת זכותה של החברה למצב הקודם. מקרה זה מדגיש את חשיבותם של פתרונות חשבונאיים העולים בקנה אחד עם עקרונות הצדק.