עת"מ 1135/06

תקציר

העותרים ביקשו ארבעה סעדים הנוגעים למעמדם של שני ילדים (עותרים 2 ו-3) של תושב ישראל (עותרת 1) ולהליך הטיפול בבקשות להסדרת מעמדם של ילדי תושבי ישראל. באופן ספציפי ביקשו העותרים: (1) שבית המשפט יעניק לעותרים 2 ו-3 מעמד של תושב קבע בישראל, (2) שבית המשפט יודיע שביגמיה מצד תושב אינה מהווה עילה לסירוב לבקשה להסדרת מעמד ילדיו, (3) שבית המשפט יעגן בהליך את כללי הטיפול בבקשות להסדרת מעמדם של ילדים, לרבות מסגרת הזמן לטיפול, ו-(4) כי המשיבים יתחייבו למסגרת זמן שלא תעלה על שלושה חודשים לטיפול בבקשות להסדרת מעמדם של ילדים תושבי ישראל. הצורך בדיון בבקשה הראשונה התבטל כאשר אישרו המשיבים את הבקשה לרשום את העותרים 2 ו-3 כתושבי קבע חודשיים לאחר הגשת העתירה. הבקשות השלישית והרביעית נדונות בעתירה אחרת, ולכן אינן ראויות לדיון בתיק זה. באשר לבקשה השנייה טענו העותרים כי חרף פתרון הבעיה הספציפית של העותרים 2 ו-3, נדרשת הכרעה עקרונית שתמנע עוול עתידי למשפחות ביגמיות אחרות. המשיבים הודו כי קיימים שיקולים בעד ונגד מתן מעמד בישראל לילדים שנולדו מנישואים ביגמיים וכי הנושא נמצא בדיון. בית המשפט מצא כי בהיעדר מקרה ספציפי, אין באפשרותו להעניק את הסעד המקיף המבוקש, מה גם שהעותרים לא יכלו להצביע על מקרה פתוח של נישואין ביגמיים שלא נפתרו. זאת ועוד, בקשת העותר כבר נענתה בפסק דין קודם. לפיכך נדחתה העתירה, למרות שהעותרים היו זכאים לשכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות.