ת"פ 35431-03-21

תקציר

השופטת מירב גרינברג פתחה וציינה כי המקרה נופל תחת תיקון 113 לחוק, המדגיש את עקרון ההלימה בהבניית שיקול הדעת השיפוטי. היא הכירה בחומרתן של עבירות הנשק, שהפכו נפוצות יותר ויותר, בעיקר במגזר הערבי, ומהוות איום משמעותי על שלום הציבור. רשויות אכיפת החוק, ובכלל זה בתי המשפט, נאבקות בסוגיה זו באמצעות מדיניות ענישה מחמירה יותר, הנותנת עדיפות להרתעה ציבורית. תיקון 140 האחרון אמנם מחזק מגמה זו וקובע עונשי מינימום לעבירות נשק, אך הוא אינו חל על מקרה זה. השופט שקל את נסיבות מעשיו של הנאשם, שכללו נשיאת נשק ארוך, תת מקלע מאולתר, בשטח פתוח סמוך להתנחלויות וחוות בעלי חיים, וירי של מספר צרורות ירי. היא ציינה את הסיכון הפוטנציאלי ואת הכוונות הלא ידועות מאחורי הירי, והדגישה כי לא ניתן לזלזל בפעולות כאלה, גם אם הן אינן מתרחשות באזורים צפופי אוכלוסין. חומרת המצב הועצמה עוד יותר על ידי סוג הנשק שבו נעשה שימוש וקרבתו ליישובי מגורים. השופט גרינברג בחן את חומרת העבירה ואת הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו, והציב אותה ברף הבינוני-גבוה. לאחר מכן סקרה פסיקה נרחבת בנושא, שהטילה באופן עקבי עונשים מחמירים, במיוחד על עבירות ירי באזורי מגורים. השופט ציין גם את מגמת החמרת הענישה על נשיאת נשק בלבד. לאחר ניתוח הנסיבות ומדיניות הענישה הרווחת, קבעה השופטת גרינברג כי טווח הענישה הראוי הוא 28-50 חודשי מאסר. היא שקלה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי ורקע משפחתי חיובי, אך מצאה כי הדו"ח שלו אינו ראוי לציון ויחסו לעבירות נשק מקל. בעוד שהנאשם סבל מדי פעם מהתקפים אפילפטיים וחווית המעצר הייתה מאתגרת עבורו, השופט לא מצא צורך טיפולי. בסופו של דבר, בהתחשב במטרות ההרתעה וההרתעה האישית ובנסיבות הנאשם, גזרה השופטת גרינברג על הנאשם 31 חודשי מאסר בפועל, לצד 12 חודשי מאסר על תנאי בגין אי ביצוע עבירות נשק נוספות בתוך שלוש שנים מיום שחרורו. בנוסף, הוטל קנס של 6,000 שקל או 45 ימי מאסר. לנאשם ניתנה זכות ערעור לבית המשפט העליון והותר לו להחזיק את ידה של אמו בעת מתן פסק הדין.